קרנות נאמנות: חשש לפגיעה בטובת לקוחות הבנקים

"הבנקים יפיצו אגרסיווית קרנות נאמנות פרטיות שהתחייבו לשלם עמלות הפצה גבוהות, ובכך עשויים לפגוע בטובת הלקוח", כך אומר היום גורם בכיר בשוק ההון. "בלא קביעת אמות מידה מוסכמות לדמי הפצה, השיקול העיקרי של הבנקים בהפצת קרנות פרטיות עשוי להיות היקף העמלה המובטחת לו, אך לא טובת הלקוח".

בימים האחרונים הוציאה רשות ניירות ערך דרישה מהבנקים להמציא לה את הסכמי ההפצה על כל סוגיהם, אשר נחתמו בין הבנקים ובין חברות ניהול הקרנות הפרטיות. עד לפני כשבוע לא היו הסכמי הפצה מסוג זה בשל אי ודאות לגבי חוקיותם, והבנקים עקפו חוק זה וחתמו על הסכמים אשר מעניקים להם חלק בדמי הניהול. אולם בשבוע שעבר הודיע בנק דיסקונט כי חתם על הסכמי הפצה וכי להערכתו הסכמים אלו חוקיים.

מתחילת 2004, לאחר שקרנות פרטיות רבות רשמו רווחים הגבוהים מרווחי הקרנות הבנקאיות, נרשמה תנועה של לקוחות מהקרנות הבנקאיות השולטות בשוק לקרנות הפרטיות. הבנקים, אשר חוששים מיציאת כספים אלו, החליטו להגיע להסכמי הפצה מסוגים שונים עם הקרנות הפרטיות, לפיהם כל על לקוח של בנק אשר מופנה לקרן פרטית, יהיה הבנק זכאי לעמלה מסוימת מהקרן הפרטית. בצורה זו הבנקים מרוויחים גם כאשר לקוחות עוזבים את קרנות הבנק.

ברשות ניירות ערך מודעים למגמה זו ופועלים להסדיר את הנושא, אשר, כאמור, קיים לגביו חוסר ודאות מבחינה חוקית. בימים אלו יושבים אנשי הרשות על המדוכה כאשר מולם עומדות מספר אופציות. אחת האופציות היא לקבוע דמי הפצה אחידים לכל הקרנות על מנת לאפשר תחרות ביניהן ללא העדפה של הבנק להפיץ את הקרן אשר משלמת את דמי ההפצה הגבוהים ביותר. הרשות הבהירה יותר מפעם אחת כי לנגד עיניה עומדת טובת הלקוח, וכי החלטתה בנושא תושפע בעיקר מגורם זה.