חודש לפני מותו העביר עזרא הראל את מניותיו במילניום השלישי לבני משפחתו

חודש לפני מותו העביר עזרא הראל את מניותיו בחברת המילניום השלישי לבני משפחתו - כך עולה מהודעתה של החברה אתמול לבורסה. הראל מת ב-25 בנובמבר 2003. המילניום השלישי דיווחה על דבר העברת המניות באיחור של חמישה חודשים, מכיוון שרק שלשום נודע לה על כך. המילניום השלישי נסחרת בבורסה לפי שווי שוק של 31 מיליון שקל.



עד כה היה נראה כי עזבונו של הראל מחזיק ב-39% ממניות המילניום השלישי ששוויים בבורסה הוא 12 מיליון שקל, אך עתה נראה כי לא העיזבון הוא בעל המניות אלא בני משפחת הראל. לא ידוע אם הראל העביר גם נכסים אחרים לבני משפחתו.



חברת גנדן תיירות שבשליטת נוחי דנקנר מחזיקה ב-38% ממניות המילניום השלישי, והיא בעלת המניות השנייה בגודלה בחברה. המילניום השלישי כותבת בהודעתה כי הראל החזיק במניות באמצעות חברה בשם "נועז חברה לניהול". ב-20 באוקטובר 2003, מעדכנת המילניום השלישי, העביר הראל את מניות "נועז" לבני משפחתו.



חברת רוגוזין שהיתה בשליטת הראל נכנסה לפירוק, מכיוון שלא עמדה בפירעון חובה לבעלי האג"ח, והיא חייבת לנושיה כ-100 מיליון שקל. נגד הראל ועזבונו הוגשו תביעות בהיקף גדול. אחת מהן - תובענה ייצוגית נגד עזבונו של הראל - הוגשה בשם בעל מניות ברוגוזין שלושה שבועות לאחר מותו. בתובענה נטען כי הראל ואביו אריה מועלם, בעלי השליטה לשעבר ברוגוזין, עשו שימוש בלתי חוקי בנכסיה כדי להשיג לעצמם טובות הנאה על חשבון בעלי מניותיה.



לאחר מותו של הראל התלבטה הרשות באם להמשיך את החקירה הפלילית שנפתחה נגדו לפני שנה, אך עוד לא הודיעה על החלטתה. עו"ד פנחס רובין, המשמש מפרק של רוגוזין, דורש לקבל את חומר החקירה והמסמכים הרבים שהצטברו ברשות ניירות ערך. בבקשה שהגיש השבוע טוען רובין כי הוא מודע לכך שפרסום החומר עלול לפגוע בחקירה, ולכן הוא נכון להתחייב להכפיף את מסירת החומר להסדרי חיסיון וסודיות, או מגבלות אחרות, "כפי שבית המשפט ימצא לנכון".



בבקשתו מפרט רובין את שהתרחש בחברה מאז מונה לתפקידו ברוגוזין. רובין מציין כי עוד לפני הבקשה מבית המשפט הוא פנה כמה פעמים לרשות בעל פה ובכתב וביקש ממנה שתעביר לעיונו את חומר החקירה. רובין כותב: "בשיחות אלו גילו נציגי הרשות לא רק אדיבות, אלא שגם דומה היה שהם מבינים את האינטרס הציבורי החשוב שבהעברת החומר והמסמכים לידי המפרק, ושהם גם יהיו נכונים לשקול הסדר פרקטי, שיאפשר למפרק להיוודע לחומר המבוקש על ידיו מבלי שהדבר יפגע או ישבש את חקירת הרשות. דא עקא - משנקפו החודשים וחומר החקירה אין - לא נותרה הברירה בידי המפרק אלא לפנות ולבקש סעד מבית משפט נכבד זה".



רובין מציין כי הוא פונה בבקשתו רק יותר משנה לאחר פתיחת חקירת הרשות, הגם שלדעתו היה ניתן כבר בשלביה הראשונים של החקירה לקיים הסדרי חיסיון שיבטיחו שהחקירה לא תיפגע. "דומה בעיניו של המפרק כי תקופה ארוכה כל כך מאז החלה החקירה, ובנסיבות שבהן נראה שהחקירה מדשדשת (ואולי אף הסתיימה), וכשיש גם ספק רב לגבי הרלוונטיות הפלילית שלה, הרי שהכף נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי החשוב שבהעמדת החומר לעיונו של המפרק, גם אם תחת כללי חיסיון וסודיות שיבטיחו את האינטרס הציבורי החשוב שבהעמדת החומר לעיונו של המפרק.



רובין כותב שלעתים זכויות של חברה שבפירוק מטושטשות במכוון ע"י נושאי משרה. "אשר על כן, חיוני להעניק למפרק, שאינו מכיר מקרוב את החברה ואת עסקיה, כוח ואמצעים לחקור בדרך יעילה עובדות כאלה, כדי שאם יימצאו נכונות, יוכל המפרק לממש ולמצות את זכויות החברה, לטובת הפירוק.



רובין מזכיר שלושה פסקי דין שבהם ביטלו שופטים את החלטת הרשות. כך, למשל, הוא מזכיר את פסק דינו של נשיא בית המשפט המחוזי אורי גורן בעניין חברת אלרוד, שבו בוטלה החלטת הרשות שחייבה את אלרוד לפרסם תשקיף כתנאי לאישור הסדר נושים עם מחזיקי האג"ח.



רובין כותב עוד כי זה עשרות שנים מושרש בפסיקת העליון הכלל היסודי שמסמכים ומידע המצויים בידי רשות הם נכס של הציבור, וככאלה צריכים להיות פתוחים בפני כל מי שיש לו אינטרס לגביהם. "אין בעצם הפטרתן של המלים 'חומר החקירה' או 'תיק משטרתי' כדי לפטור את הרשות מחובת הגילוי הכללי המוטלת עליה", נכתב.



תגובת הרשות עוד לא נמסרה לבית המשפט.