הביטחון העצמי חוזר לבעלי השליטה בבנק הפועלים

שעות ספורות לאחר שההנפקה המוצלחת של בנק סיגניצ'ר הושלמה, המריא אתמול יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, שלמה נחמה, מניו יורק למיאמי. פניו היו מועדות לפגישה עם שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים ובאריסון השקעות, הגולה מרצון במיאמי.



החודשים האחרונים של אריסון לא היו קלים: היא נאלצה לעזוב את ישראל בחטף בשל החקירה המתנהלת נגד בעלה עופר גלזר בנוגע לתלונות שהוגשו נגדו על הטרדות מיניות, ומנהלת מאבק משפטי כואב מול בעלה לשעבר מיקי דורסמן על האחזקה בילדם המשותף בן השבע.



נחמה בא לשתף את אריסון בשמחת ההנפקה של סיגניצ'ר - צעד שנחשב להצלחה האסטרטגית הגדולה ביותר של בעלי השליטה בבנק הפועלים מאז שרכשו את הבנק בספטמבר 97'. נחמה ושותפיו האמריקאים - לו רניירי וסקוט שאי - אחראים לצעד, אבל מי שהתווה להם את הדרך וסימן את הפעילות הבינלאומית כיעד ההתפתחות העיקרי של הבנק היה טד אריסון, אביה המנוח של שרי.



ב-99' התנהלו בבנק הפועלים ויכוחים נוקבים בנוגע למימוש החזון הבינלאומי. המשקיעים האמריקאים, ובראשם רניירי ושאי, דחפו להקמת בנק בניו יורק; נחמה תמך בהם. ותיקי בנק הפועלים - ובראשם המנכ"ל המנוח עמירם סיון - סברו שאין לבנקים ישראלים יתרון יחסי כלשהו בפעילותם בחו"ל, וכי הקמת עסקי בנקאות שם עלולה להיות הרפתקאה מסוכנת.



גם שאר המנהלים המקומיים - ובהם אלי יונס שמונה אחר כך למנכ"ל וצבי זיו שמשמש כיום כמנכ"ל הבנק - היו ספקנים. לנגד עיניהם עמדו הכשלונות של בנקים ישראלים בחו"ל, החל מבנק לאומי שהסתבך בהפסדי עתק של 400 מיליון דולר בעקבות הלוואות שהעניק לנדל"ן בחוף המזרחי, דרך הסתבכות קטנה יותר של לאומי בהונגריה והפסדים שספג בנק המזרחי בסניפו בלונדון.



אבל בעלי השליטה חשבו אחרת. הם העדיפו להסתכל על חצי הכוס המלאה שהציג בנק דיסקונט בניו יורק ובנק לאומי בכמה מסניפיו באירופה. מבחינתם של נחמה, דני דנקנר והאמריקאים, זו היתה הזדמנות להטביע חותם ולא לשמש חותמת גומי רק ליוזמות של הנהלת הבנק.



לידיהם שיחקה הזדמנות עסקית יוצאת דופן בעקבות החלטתו של הבנקאי היהודי אדמונד ספרא למכור את בנק ריפבליק לקבוצת הבנקאות הבריטית HSBC. קבוצת מנהלים שטיפלה בלקוחות פרטיים בריפבליק חברה לאנשי בנק הפועלים, ויחד הם גיבשו תוכנית פעולה להקמת בנק שיעסוק בניהול נכסים ללקוחות פרטיים אמידים ולעסקים קטנים באזור מדינת ניו יורק.



מדובר בלקוחות עם נכסים בסדרי גודל שבין 1 ל-20 מיליון דולר. לקוחות אלה ניהלו קודם לכן את נכסיהם בריפבליק, ורכישת הבנק בידי HSBC עוררה אצלם חשש שמא לא יזכו לקבל את השירות האישי והאינטימי שהורגלו בו בעבר.



בנוסף, גם ההיבט היהודי סייע למעבר הלקוחות מריפבליק לסיגניצ'ר, שכן הבעלות על ריפבליק עברה מידיים יהודיות לידיים זרות. בנק הפועלים זיהה את שעת הכושר והחליט להקים את סיגניצ'ר שפתח ב-2001 שישה סניפים במדינת ניו יורק.



הבנק גייס כמה עובדים בכירים מריפבליק, ובראשם המנכ"ל ג'ו די-פאולו; אלה הצליחו להעביר במהירות לבנק שזה עתה נוסד מאות לקוחות ונכסים בשווי מאות מיליוני דולרים. ההצלחה היתה כל כך מהירה שב-HSBC זעמו והגישו תביעה משפטית נגד בנק הפועלים על חטיפת העובדים והלקוחות.



בסופו של דבר הושגה פשרה, שלפיה, התחייב בנק הפועלים לא לפנות לעובדים נוספים מריפבליק וגם לא לגייס לקוחות של הבנק במשך חצי שנה; אבל זה לא עצר את ההתפתחות של סיגניצ'ר שהמשיך לגייס לקוחות ולפתוח סניפים חדשים. כיום מפעיל הבנק תשעה סניפים, ועד סוף השנה הוא יפתח ששה סניפים נוספים.



היקף הנכסים שמנהל הבנק מסתכם בכ-1.7 מיליארד דולר. הסכום שגייס הבנק אתמול בהנפקה - 84 מיליון דולר - מיועד להמשך ההשקעות של הבנק בפתיחת הסניפים ובגיוס כוח אדם. אפשרות נוספת היא שייעשה שימוש בסכום לרכישות נוספות שישביחו את הבנק ויעלו את ערכו לקראת ההנפקה הבאה - שתוכניות לגביה כבר נרקמות בראשם של אנשי הבנק.



העובדה המדהימה בהנפקה של סיגניצ'ר היא שלמרות ההצלחה בגיוס לקוחות ופיקדונות, הרווחיות של הבנק זניחה למדי: את 2003 סיים הבנק ברווח צנוע של 4.2 מיליון דולר. למרות זאת, הבנק הצליח להנפיק לפי שווי כפול מהונו העצמי.



מהו אם כן סוד ההצלחה של הבנק, ומדוע מחירו מתקרב לזה של דיסקונט ניו יורק שמנהל נכסים בהיקפים גדולים בהרבה ומייצר רווח נקי של כ-50 מיליון דולר לשנה?



זיו סבור כי שם המשחק הוא שיעורי הצמיחה הגבוהים של סיגניצ'ר, והקצב המהיר של הגידול בנכסים שהוא מנהל: "בארה"ב מסתכלים על תוואי גידול בפיקדונות כמנוע צמיחה חזק. לדיסקונט ניו יורק אין סיפור כמו סיגניצ'ר כי הוא אמנם רווחי מאוד, אבל הוא לא צומח. אין שם סיפור. סיגניצ'ר זה בנק אמריקאי לכל דבר ועניין. יש לו הנהלה אמריקאית, ביזנס מקומי וסטנדרטים אמריקאיים".



זיו מודה כי בתחילת הדרך היתה סקפטיות לגבי כדאיות ההשקעה בסיגניצ'ר: "באמת לא האמנו בתחילת הדרך שאפשר לעשות את זה, אבל מתברר שיש בארה"ב שוק עם תיאבון לדברים מעניינים וגם לסיכונים. יש עוד בנקים בארה"ב עם סיפור דומה".



התיאבון שעליו מדבר זיו מעורר ללא ספק גם את תיאבונם של בעלי השליטה בבנק הפועלים לבצע הנפקות נוספות, בהן של הבנק עצמו. מניית בנק הפועלים השלימה בשנה האחרונה זינוק של 80%, וכיום הבנק נסחר בשווי דומה לזה של הונו העצמי.



המחיר הזה שיחרר הרבה לחץ מבעלי השליטה בבנק, והם כבר מתחילים לחשוב בקול רם על הנפקת מניות של בנק הפועלים עם פזילה לשוק האמריקאי. "לא ננפיק את בנק הפועלים במחירים הנוכחיים", אמר זיו, אבל הרושם העולה מדברים שאומרים בעלי השליטה בבנק הוא שעלייה נוספת במניית הבנק תקדם מאוד את ההנפקה.



עם זאת על אף שתמורת ההנפקה נשארת בקופתו של סיגניצ'ר, בנק הפועלים יוצא נשכר מהצעד: ראשית, ההנפקה תניב לבנק רווח הון של כ-30 מיליון דולר (שיירשמו כנראה בדו"חות הרבעון הראשון). שנית, ההנפקה הגדילה את ההון הראשוני של בנק הפועלים ב-84 מיליון דולר, ותשפר את הלימות ההון של הבנק. המשמעות היא שיפור