מספיחי קריסת מיזם לבידי ישראל: ביהמ"ש דחה תביעה לחייב את עו"ד אילן שביט לשלם 3.5 מיליון שקל

שופטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת, נאוה אפל דנון, דחתה לאחרונה את הבקשה שהגישה חברת מי השרון 1984 חברה למבנים מעץ, לחייב את חברת קלת אפיקים הנמצאת בהליכי פירוק ואת המנהל המיוחד שלה עו"ד אילן שביט ורו"ח חן ברדיצ'ב להחזיר לה 3.5 מיליון שקל.



מי השרון הגישה את הבקשה בשנה שעברה ובמסגרתה טענה כנגד שביט כי הפר הסכם פשרה שנחתם בינה לבין קלת אפיקים, שהוא שימש כמנהל המיוחד שלה החל ספטמבר 1999.



מי השרון טענה כי בספטמבר 1999 נחתם בינה לבין קלת, באמצעות שביט, הסכם עקרונות לפיו היא תרכוש את מפעל קלת כעסק חי ותפעילו במשך שנתיים. למרות ההסכם, החליטה מי השרון חודשיים לאחר מכן לבטל את ההסכם בטענה כי לא התקיימו חלק מהתנאים המתלים שלו. בעקבות זאת התקיים בבית המשפט דיון, בו נקבע כי דווקא מי השרון הפרה את ההסכם ואושר לשביט לעכב כספים שקיבל במסגרת ההסכם.



בעקבות ההחלטה, וכדי להימנע מהליכי ערעור בעליון, נחתם הסכם פשרה לפיו ניתנה למי השרון אופציה לרכוש את המפעל, ואם האופציה לא תמומש יוחזר לה סכום של כ-3 מיליון שקל. כמו כן, נקבע כי סכום זה יוחזר על פי סדרי עדיפויות מסוימים, לפיהם מי השרון תהיה קודמת לחובות למדינה, אך היא נדחית להתחייבויות שנוצרו בזמן הפעלתה של קלת.



בהמשך, ניהל שביט מו"מ עם חברת לבידי אשקלון כדי להפעיל את המפעל שלה באמצעות קלת ולרכוש ממנה מלאי עץ, בין השאר באמצעות סיוע שיתקבל מהמדינה. שביט יידע את ביהמ"ש ואת מי השרון על המגעים. מאוחר יותר, לאחר שהמדינה חזרה בה מההחלטה לממן את הפעלת לבידי אשקלון, הוחלט לרכוש רק את המלאי שלה.



מספר חודשים מאוחר יותר, לאור מצבו של המפעל, פנה שביט לביהמ"ש בבקשה לסגור את שעריו אך בקשתו נדחתה. בעקבות זאת, הוחלט על ידי המדינה להעניק סיוע לתעשיית הלבידים הקורסת ויצור מיזם חדש - לבידי ישראל - אשר יאגד את שלושת מפעלי הלבידים הקיימים: קלת, לבידי אשקלון ותעשיות עץ לבוד (תע"ל).



המדינה החליטה להעמיד לצורך הפעלת המיזם הלוואה של 14.5 מיליון שקל, והבטיחה להטיל היטל ביטחה על יבוא לבידים מחו"ל. אולם, בסופו של דבר המדינה לא העבירה את מלוא ההלוואה ולא הטילה את ההיטל הנדרש. המיזם קרס וקלת נקלעה להליכי פירוק, מבלי שיכלה להשיב למי השרון את הסכום שהתחייבה לו.



בעקבות זאת, כאמור, הגישה מי השרון את התביעה לחיובו האישי של שביט וברדיצד בסכום של 3.5 מיליון שקל. מי השרון טענה כי הם ניהלו עימה מו"מ שלא בתום לב לכריתת הסכם הפשרה, הטעו אותה והונו אותה ולכן יש לחייבם באופן אישי.



השופטת דנון דוחה את טענות מי השרון אחת לאחת. על פי הפסיקה, מי השרון היתה מיודעת ומעורבת בכל השלבים בזמן אמת ונטלה על עצמה מדעת את הסיכון הגלום בסעיף הדוחה את התשלום בשנתיים.



מי השרון טענה בין השאר, כי ההחלטה להקים את מיזם לבידי ישראל נעשתה על דעת שביט ובניגוד לדעתם של בעלי התפקידים של תע"ל ולבידי אשקלון ואך ורק כדי להאדיר את שמו. השופטת דחתה גם טענה זו וקובעת כי "אין כל פסול בכך שהמנהל המיוחד היה אחד מיוזמי המיזם ואין לחשוד בו כי לא טובת קלת ותעשיית הלבידים היתה לנגד עיניו כאשר החליט על הקמתו. לא יהיה זה נכון וגם לא הוגן לייחס למנהל המיוחד מניע אישי בהקמת המיזם. בדרך הטבע, כל פרויקט מצליח מאדיר את שם העומד בראשו".



השופטת מוסיפה כי "אין ספק שאילו היו יודעים יוזמי המיזם מה שהם יודעים היום, לא היו נכנסים לעסקה. לומר שיש לדון את המנהל המיוחד לכף החובה על כך שהיה מיוזמי המיזם, הינה חכמה שלאחר מעשה".



השופטת בחנה את הפן המשפטי של האפשרות לחייב מנהל מיוחד להשיב כספים באופן אישי, והגיעה למסקנה כי אין להטיל עליו אחריות אישית, לא מהפן החוזי ולא מהפן הנזיקי, וזאת "כיוון שהמנהל המיוחד פעל כזרוע של בית המשפט ופעל בתום לב במסגרת סמכויותיו כדי לקדם את ענייניה של קלת".



עוד קבעה השופטת כי פעולותיו ומהלכיו של המנהל המיוחד נוהלו בשקיפות ואושרו מלכתחילה על ידי בית המשפט והתדרדרות מצב המפעל נבעה מאירועים שלא בשליטתו ולא מתוך פעולות בזדון. השופטת, כאמור, דחתה את התביעה וחייבה את מי שרון בתשלום הוצאות של 7,500 שקל לשביט ו-2,500 לברדיצב.