יו"ר הבינלאומי עו"ד יהושע רוזנצוויג נתבע על ידי שותפו לשעבר עו"ד אבי גרא בסכום של כ-9 מיליון שקל

עו"ד (רו"ח) אבי גרא הגיש היום לביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעה על סך 9 מיליון שקל כנגד עו?ד יהושע רוזנצוויג שותף בכיר במשרד י. גורניצקי ושות' ואשר משמש כיום גם כיו"ר הבנק הבינלאומי. גרא משמש כיום כשותף במשרד בלטר גוט אלוני.



בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד יוסף בנקל ואלי כהן ממשרד ראב"ד מגריזו בנקל ושות', נטען כי עד לשנת 1997 היו רוזנצוויג וגרא שותפים במשרד רוזנצוויג שפרן גרא וכי באותה עת החליט רוזנצוויג על פירוקה של השותפות באופן חד צדדי תוך הצגת מצגים מטעים כלפי גרא ונישולו מקבלת חלקו בשותפות.



בתביעה נטען כי גרא, שהינו רו"ח בהכשרתו, עבד במהלך שנות ה-80 כרואה חשבון ויועץ כללכלי במשרד סומך-חייקין והיה מועמד לשותפות במשרד. עוד נטען כי במהלך אותה תקופה למד גרא משפטים ובעצה אחת עם ראשי משרד סומך חייקין החליט להתמחות במשרד רוזנצוויג שפרן - בראשותם של רוזנצוויג ועו"ד רבקה שפרן ז"ל - שהתמחה בתחום המיסוי וזאת כדי שבתום ההתמחות ישוב לסומך חייקין.



גרא טוען בתביעה כי במהלך תקופת ההתמחות שלו, בשנת 1990, החל רוזנצוויג "להפעיל עליו לחצים כבדים" כי יישאר במשרד לאחר סיום התמחותו והבטיח לו כי הוא יצורף למשרד כשותף מלא החל משנת 1990 לבסוף בחר התובע לעסוק בעריכת דין, כאשר מה שהכריע את הכף מבחינתו היו הבטחותיו של הנתבע כי התובע יצטרף למשרד כשותף מלא החל משנת 1992 וכי יהיה זכאי לבונוס מהרווחים עד לשילובו כשותף במשרד כאמור.



גרא טוען כי אמנם ההבנות בינו לבין רוזנצוויג מעולם לא הועלו על הכתב אך למרות זאת הם פעלו על פי הבנות אלו כך שבראשית שנת 1992 הוא הצטרף כשותף מלא לכל דבר ועניין בשותפות ושיעור אחזקותיו עמד על 17.5%. בשנת 1993, טוען גרא כי שיעור אחזקותיו בשותפות עלה לכדי 19% ובשנת 1994 ל-20% ושמו אף צורף לשם השותפות ששונתה ל-רוזנצוויג, שפרן, גרא ושות'.



בשלב מסוים, טוען גרא, התערערה מערכת היחסים ששררה עד לאותו מועד בין רוזנצוויג לבין שפרן ו"כפועל יוצא מכך מידת מעורבותה של עוה"ד שפרן בשותפות ובענייניה הלכה ופחתה". "על רקע צמצום פעילותה של עוה"ד שפרן בשותפות", טוען גרא, הסכימו הוא ורוזנצוויג כי יחסי הבעלות ביניהם יתחלקו 75:25 וכי הם ישאו יחד בחלקה של עוה"ד שפרן בהכנסות'. כך טוען גרא התרחש החל משנת 1995 ועד סיום דרכה של השותפות במארס 1997.



גרא טוען כי לקראת סוף שנת 1996 הודיע לו רוזנצוויג באופן מפתיע וחד צדדי כי בכוונתו לפרק את השותפות. לטענת גרא הודיע לו רוזנצוויג כי הסיבות לפירוקה של השותפות נעוצות בכך שהשותפות עם עוה"ד שפרן מיצתה את עצמה וכן "מחמת שבכוונתו ליטול חופשה ארוכה שבמסגרתה לא יעסוק בעריכת דין תוך שיבחן במהלך החופשה אפשרות תעסוקה בתחומים אחרים".



גרא טוען כי במהלך החודשים מארס ואפריל 1997 פיטר רוזנצוייג את כל עובדי השותפות אך לטענתו למרות פעולותיו של רוזנצוויג והטענה כי בכוונתו "לצאת לחופשה ארוכה בה לא יעסוק בעריכת דין" הרי שמייד לאחר פירוק השותפות הוא הקים משרד חדש בבעלותו הבלעדית בשם "רוזנצוויג ושות".



גרא טוען כי רוזנצוויג המשיך לעשות שימוש במשרדים אשר שימשו את השותפות ובתשתית שלה וכן שב ושכר את שירותיהם של עובדי השותפות שפוטרו על ידו קודם לכן. עוד טוען גרא כי כשנה ותשעה חודשים בלבד לאחר פירוק השותפות, מיזג רוזנצוויג את משרדו עם משרד עורכי הדין י. גורניצקי ושות', אליו הצטרף כשותף בכיר.



גרא טוען כי כל ניסונותיו להביא לקיומה של התחשבנות הדדית ומסודרת בינו לבין רוזנצוויג לשם חלוקת נכסי השותפות לא הצליחו. לטענתו בקשותיו לקבל את חלקו בנכסי השותפות נדחו על ידי רוזנצוויג המיוצג ע"י עו"ד פנחס רובין השותף הבכיר במשרד גורניצקי.



גרא מצרף לתביעה חוות דעת מומחה של הכלכלן אורי וולף המבוססת על הדו"חות הכספיים של השותפות לשנים 1991-1997 ולפי אותה חוות דעת הוא מעריך את שוויה של השותפות ב-22.5 מיליון שקל במונחי 1997.



מהתביעה עולה כי במהלך תקופת השותפות הסתכמו הכנסותיה השנתיות ב-6.1 מיליון שקל לשנה בממוצע כאשר השיא היה בשנת 1994 כאשר הכנסות השותפות עמדו על 10.3 מיליון שקל.



על פי הנטען בתביעה, רווחיה של השותפות בשנת 1994 עמדו על 7.9 מיליון שקל ובשנת 1996 הם הסתכמו ב-4.7 מיליון שקל כאשר ברבעון הראשון של שנת 1997 הסתכם הרווח הנקי ב - 1.8 מיליון שקל שהם כ-7.1 מיליון שקל בחישוב שנתי.



מאחר שגרא טוען כי החל משנת 1995 הוא החזיק למעשה ב-25% מכלל הזכויות בשותפות אזי לטענתו, מאחר ששווי השותפות נכון לשנת 1997 מוערך בכ-22.5 מיליון שקל, הוא זכאי ל-5.6 מיליון שקל ששווים כיום כ-9 מיליון שקל.



בתגובה לתביעה אמר היום עו"ד פנחס רובין, המייצג את רוזנצוויג, כי מדובר בתביעה חסרת בסיס ואנו נגיב לה בהתאם בביהמ"ש. "אנו מניחים שכל בר דעת מבין שהגשת התביעה בחלוף 7 שנים מלמדת על חולשתה וזאת בנוסף על הטעמים לגופו של עניין".