ביהמ"ש העליון קיבל היום באופן חלקי את ערעורה של חברת מול הים, הבעלים של הקניון המצליח מול הים באילת. בית המשפט הגביל את זכותו של עו"ד יוסי שגב לקבל 5% מן הכספים המגיעים לבעלי המניות של החברה - רק לחלקו של אריה דגן, יזם הפרויקט ומי שהיה לקוחו של שגב. דגן מחזיק כיום ב-50% מהקניון, שנחשב למצליח בישראל ואשר שוויו מוערך בכ-180 מיליון דולר.
פסק הדין - שניתן על ידי נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, ובו תמך השופט אליעזר ריבלין - שינה את קביעתו של נשיא ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, אפרים לרון, שקבע כי שגב יקבל 5% מהכספים שמושכים כל בעלי המניות בקניון, בתביעה שהגיש שגב כנגד החברה וכנגד דגן.
ראשית הפרשה ב-1986, כאשר דגן וחברת מול הים נקלעו לקשיים מול הבנק הבינלאומי, שהגיש כנגד דגן וכנגד חברות שבשליטתו, תביעות על סך 3.2 מיליון שקל. דגן פנה לשגב על מנת שייצג אותו בהליכים, והשניים חתמו על הסכם שכר טירחה שקבע כי שגב יקבל שכר מינימום של 25 אלף דולר וכן אחוזים מן הסכום שיצליח להפחית מתביעת הבנק. במקביל, הגיש דגן באמצעות שגב תביעות כספיות נגד הבנק, ובין השניים נקבע כי גם מתביעות אלו יקבל שגב אחוזים אם יתקבלו.
לאחר משא ומתן שקיים שגב מול הבנק, השיג שגב לדגן הסכם פשרה, לפיו יוסרו התביעות ההדדיות והבנק יהפוך למשקיע בפרויקט תמורת שטחים בקניון כשזה יוקם. לאור תוצאות המשא ומתן ולאחר שהסכמי שכר הטירחה הראשונים שהיו תלויים בתוצאות התביעות הפכו לבלתי רלוונטיים, נחתם הסכם שכר טירחה שלישי, לפיו יקבל שגב "5% מכל הסכומים הכספיים שימשכו או שווה כסף, שיקבלו מי מבעלי המניות או מי מהמנהלים של החברה". הסכם שכר הטירחה הזה נחתם יום לאחר שנחתם הסכם הפשרה עם הבנק הבינלאומי.
בשנת 1994 חתמו דגן וחברת מול הים על הסכם השקעה עם חברת אופק רכסים שבשליטת איש העסקים אלי ישראלי, לפיו תקבל אופק 50% מהחברה תמורת בטוחות של 5 מיליון דולר שתעמיד לטובת החברה. במסגרת ההסכם נקבע כי האחריות לתשלום סכומים על פי הסכם שכר הטירחה עם שגב מוטלים על דגן, שישלם לשגב את הכספים ממשיכותיו בפרויקט.
בעקבות זאת, שגב הגיש תביעה לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, וביקש כי ביהמ"ש יקבע כי ההתחייבות לשלם לו שכר טירחה של 5% מכלל הכספים שנמשכים מהחברה - חלה גם על אופק. במקביל, הגיש דגן כנגד שגב תביעה שכנגד, בה טען כי הסכם שכר הטירחה בטל כיוון שהושג תוך אילוץ, עושק וחוסר תום לב. במסגרת התביעה, טענה חברת מול הים כי יש לפרש את הסכם שכר הטירחה כך שיגביל את חובה לשלם לשגב שכר טירחה - בסכום מסויים או לפרק זמן מסויים.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענותיו של שגב ודחה את טענות החברה ואת טענותיו של דגן. על כך עירערו הצדדים לביהמ"ש העליון. החברה טענה בערעור כי יש לפרש את הסכם שכר הטרחה כך שיהיה מוגבל או בזמן או בסכום או בזהות בעלי המניות - כך שיחול רק על רווחי בעלי המניות שהיו קיימים בחברה בטרם נחתם הסכם שכר הטירחה.
היום קיבל ביהמ"ש העליון את העמדה לפיה ההסכם חל רק על אותם בעלי מניות שהיו בחברה בטרם נחתם ההסכם. ברק מציין בהחלטתו, כי על פי הגיונו הפנימי של ההסכם צריך שכר הטירחה להיגזר מן הסכומים שמקבלים בעלי המניות שהיו בעת ההתקשרות, לרבות חליפיהם, וכי שכר הטירחה צריך להיגזר מן הפוטנציאל הכלכלי של החברה במועד בו נחתם ההסכם.
ברק מציין כי כניסתה של אופק כמשקיע חדש לחברה, גררה את דילול מניותיו של דגן מצד אחד אך גם הגדילה בצורה משמעותית את הפוטנציאל הכלכלי של הנכס. מגידול זה נהנה גם שגב אך "אין הגיון מסחרי להעניק לזכויותיו של שגב חסינות מפני דילול ולהכפיל את שכרו".
ברק קבע כי זכותו של שגב לשכר טירחה מוגבלת ל-5% מחלקו של דגן, אך ציין כי זכות זו היא מעין "זיקת הנאה" של שגב בחברה, כאשר אין להגבילה בזמן.
ביהמ"ש העליון פסק כי עו"ד שגב יקבל 5% רק מהכספים שישלם קניון מול הים באילת ליזם אריה דגן
אמיר הלמר
28.3.2004 / 16:57