לא לזכות לקיום אנושי

מאת רותי סיני
לאורך השנים מכשילה הכנסת שוב ושוב ניסיונות לעגן בחוק יסוד הגנה על זכויות חברתיות כמו מחייה, בריאות, דיור וחינוך. באחרונה העניק להן בית המשפט העליון הגנה חלקית כחלק מכבוד האדם.



מרבית המדינות במערב, לרבות ארצות הברית, אינן מוכנות להקנות הגנה חוקתית לזכויות חברתיות. מקובל לחשוב שזכויות אלה, שכן מעוגנות באמנות בינלאומיות שונות, זוכות למעמד נחות במרבית המדינות בשל העובדה שהן אמורות לגונן על החלשים בחברה, שכמעט שאינם מיוצגים בבתי המחוקקים ובבתי המשפט.



מסיבות היסטוריות ברורות, אחת מיוצאות הדופן הבודדות היא דרום אפריקה, שהחוקה שלה משנת 1996 מקנה שורה רחבה של זכויות חברתיות.



פסקה 26 לחוקה הדרום אפריקאית, למשל, קובעת כי לכל אדם זכות לגישה לדיור; פסקה 27 קובעת כי לכל אדם הזכות לגישה לשירותי בריאות. בשני מקרים אלה מסייגת החוקה באומרה כי על המדינה לנקוט מהלכים חקיקתיים סבירים, בהתחשב במשאביה, כדי להקנות זכויות אלה בצורה הדרגתית.



בסעיפים האחרים של הזכויות החברתיות לא ניתנת למדינה כל הנחה: סעיף 29 מקנה לכל אדם את הזכות להשכלה בסיסית; סעיף 28 קובע כי לכל ילד הזכות לתזונה בסיסית, מחסה, ושירותים בריאותיים וסוציאליים. ואילו סעיף 23 מקבע את זכותו של כל אדם להתאגדות מקצועית ולשביתה, ולאיגודים מקצועיים הוא מקנה את הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי.

ולעומת זאת, בישראל
בישראל לעומת זאת מאז שאושרו שני חוקי יסוד ב-1992, תקועות בצנרת שלוש הצעות חוקי יסוד נוספות. הלהט החוקתי דוכא במידה רבה בעקבות פסיקת שופטי בג"ץ, שהסתמכו (ב-1996) על חוק יסוד: חופש העיסוק כדי להתיר, למעשה, יבוא של בשר חזיר לישראל. זכורה אמרתו של מנהיג ש"ס אז, אריה דרעי, כי מעתה, גם אם יגישו לכנסת את חוק יסוד עשרת הדברות, אין סיכוי שש"ס תתמוך בו.



בראייתו, בג"ץ השתמש בחוקי היסוד כקרדום לחפור בו נגד הדתיים, והדתיים ישתמשו בפסיקה כדי לחפור ולקבור את שאר חוקי היסוד.

הגנה, אבל מינימלית
ההתנגדות של ש"ס לחוק יסוד: זכויות חברתיות תמוהה בהינתן יומרתה לייצג את זכויות החלשים בחברה. ההתנגדות של שינוי ושל חברי כנסת אחרים משקפת היטב תפישת עולם ניאו-ליברלית, השואפת להגביל את מידת התערבותה של הממשלה בחיי הפרט ולפרק, הלכה למעשה, את אותם מרכיבים של מדינת הרווחה שעדיין נותרו בישראל.



בעוד הכנסת שותקת, בבית המשפט העליון נמשכת המהפכה החוקתית של אהרן ברק, שגוזרת פסיקה אחר פסיקה מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך זכו בשנים האחרונות להגנה חוקתית, לפחות על ידי חלק משופטי העליון, מגוון רחב מאוד של זכויות, שלא נזכרו מפורשות בחוק יסוד: כבוד האדם, ובהן החופש מדת ולדת, חופש המצפון, חופש הביטוי, חופש התהלוכה, חופש היצירה, חופש החוזים, הזכות לשוויון, ועוד. אבל רק זכויות אזרחיות הוכנסו אל מתחת למטרייה; הזכויות החברתיות נותרו בגשם.

בביהמ"ש העליון קשה להביא לשינויים חברתיים
"השופטים מייצגים לרוב את האליטות החזקות מבחינה חברתית בכל חברה נתונה... כך גם בבית המשפט העליון הישראלי. בבית משפט זה יש תת ייצוג לבני עדות המזרח, לנשים, לחרדים, וחוסר ייצוג לערבים אזרחי המדינה... הרכב זה משפיע על אי הנכונות או הדחף של השופטים להביא לשינויים חברתיים משמעותיים", כך כתב באחרונה ד"ר גד ברזילי, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, בכתב העת "פוליטיקה".



ויובל אלבשן, מנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים, הוסיף על כך אזהרה: המשך התעלמותו של בג"ץ מזכויות אלה מחזק את האמונה של שכבות רחבות ש"החוקה ובג"ץ נועדו לשרת את החזקים בלבד, ועל כן אין לכבדם ויש להילחם בהם. נדמה לי שאת הניצנים לכך כבר ראינו בהפגנת הענק של החרדים" נגד בית המשפט העליון.



זכויות חברתיות זכו לכמה אזכורי אגב בפסיקות של שופטי העליון, ואילו באחרונה התבססה חלקית השופטת דליה דורנר על הזכות לביטחון סוציאלי כשקיבלה את עתירתו של ישראלי המתגורר בחו"ל לקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי.

פסיקה תקדימית
אולם בחודש שעבר, בפסיקה תקדימית שהתבססה כולה על זכויות חברתיות, כתב ברק כי "אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו כאדם נפגע. כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוק פסוק במועדו, וכך כבודו של חייב על פי חוב פסוק ממזונות".



לכן קבע ברק כי יוסי גמזו, שחייב יותר ממיליון שקלים דמי מזונות לגרושתו, יוכל לפרוס את חובו כדי שייוותר לו די כסף מדי חודש לקיומו.



היו שהתלהבו מכך שבפעם הראשונה מגן העליון באופן כה ברור ומפורט על זכויות חברתיות, אבל אחרים טענו כי החגיגה מוקדמת. "ברק בהחלט ראוי לשבח, וצריך לעודד אותו. הוא עשה צעד גדול קדימה, אבל זו עוד לא תשובה מלאה", אמרה בן ישראל.



לא רק שהיא לא מלאה, סבור ד"ר אייל גרוס, מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת תל אביב, היא מוגבלת ומינימליסטית. היא גם מנוגדת, לדעתו, לתפישת זכויות האדם החברתיות המקובלת במשפט הבינלאומי, ולפיה אדם זכאי לרמת חיים נאותה, לרמה הגבוהה ביותר של בריאות שאפשר להשיג, לחינוך, לתנאי עבודה הוגנים.



פסיקתו של ברק יכולה לעזור אולי לחסר דיור, או למי שאין לו כלל גישה לשירותי בריאות, אבל אין בה מענה למי שירצה לעתור נגד קופת החולים שלו בשל סירובה לממן טיפול רפואי יקר, וגם לא למי שירצה לטעון נגד המדינה בשל סירובה לספק חינוך ברמה מספקת באזור מסוים, אומר גרוס.

לא רק החופש לא לחטט בפחי אשפה
הקו המינימליסטי, אומרים המבקרים, בולט במיוחד לנוכח העובדה שהפרשנות שמעניקים שופטי העליון לזכויות אדם אזרחיות רחבה בהרבה - היא בוודאי אינה מסתפקת ברמת מינימום של חופש ביטוי, למשל. ולא רק ביחס לזכויות האזרחיות לוקה גישה זו בחסר. במדינות מפותחות החירות ממחסור, כפי שכינה אותה בזמנו הנשיא פרנקלין רוזוולט,