זליכה: "לו היתה התחייבות משפטית לתת אופציות לעובדי לאומי ב-300 מיליון שקל - הייתי נושך את השפתיים ומשלם"

החשב הכללי באוצר, ד"ר ירון זליכה, אומר בראיון מיוחד ל-TheMarker, כי לו היתה ניתנת התחייבות משפטית מהחשב הכללי הקודם, ניר גלעד, לעובדי בנק לאומי לפיה לקראת הפרטת הבנק יוענקו להם אופציות בשווי של 300 מיליון שקל, היה נושך שפתיים ומאשר להם את האופציות. "חוות דעת של היועצת המשפטית באוצר קובעת שמעולם לא היתה התחייבות של גלעד להעניק אופציות לעובדי לאומי בשווי של 300 מיליון שקל. היתה נכונות, אבל מעולם לא היה הסכם מחייב.



"כשגלעד הביע נכונות להעניק את ההטבה המפליגה לעובדי לאומי, בסוף חודש פברואר 2003, המניה נסחרה סביב רמה של 4 שקלים, ואם התוכנית היתה יוצאת לפועל, העובדים היו מקבלים אופציה בתוספת מימוש של 5.56 שקלים, כלומר האופציה היתה אז מחוץ לכסך בכ-40%. היום המניה נסחרת סביב רמה של 8.5 השקלים, ולכן צריך לבחון שוב את נושא תגמול העובדים", אומר זליכה.



זליכה מוסיף כי "בכל מקרה, תגמול לעובדי לאומי חייב להיות ביחס ישיר לביצועי הבנק, לרמות השכר הנוכחיות של העובדים ומחיר המניה בבורסה. כמו עובדי בנק הפועלים , גם עובדי לאומי יצטרכו לוותר על תוספות שכר אם הם רוצים אופציות של הבנק לכשיופרט. אם העובדים יסכימו לכך, נשקול משוואה שתהיה מקובלת על כולם.



"המצב עם עובדי לאומי היום הוא שהם מבקשים מהמדינה צ'ק על סך 300 מיליון שקל וזה לא מקובל. מדובר בכספי ציבור שהם לא הפקר. עובדי בנק לאומי הם מהחזקים בישראל והשכר שלהם גבוה משמעותית מהממוצע במשק. צריך להבין, שלא מדובר בגחמה פרטית שלי אלא בכספי ציבור שאני מופקד עליהם, ואין לי כל כוונה לחלק אותם לקבוצות לחץ.



"היום יש בישראל כמיליון משלמי מסים שהם כ-55% מהעובדים במשק. יתר העובדים בישראל אינם עומדים בתנאי המס המינימליים ולכן המשמעות של היענות לדרישות עובדי בנק לאומי היא לקחת יום עבודה ממוצע מכל משלם מסים בישראל, ולהעבירו לעובדי בנק לאומי".



עוד אומר זליכה כי "אני לא מרגיש שאני מוסמך לתת הטבה מפליגה כזו לעובדי לאומי. מדובר למעשה בהטלת מס של 300 שקל על כל משלם מסים ולתת את זה לעובדי לאומי".



בתחילת השבוע פורסמו ידיעות לפיהן עובדי בנק לאומי לא ישתפו פעולה עם האוצר לקראת הפרטת הבנק ואף יפעלו להכשילה, בעקבות הסירוב לתת להם אופציות לפי הצהרת הכוונות של ניר גלעד. זליכה מסרב להגיב לידיעות אלה. בלשכת שר האוצר אמרו בתחילת השבוע כי "המדיניות של האוצר היא לקיים דו שיח עם העובדים בניסיון אמיתי להגיע להבנות, אך לא ניתן לשום גורם להכשיל את מדיניות ההפרטה של הממשלה שמטרתה היא להגביר את התחרות בין הבנקים - תחרות שתשרת את הציבור".



נושא נוסף שעומד על סדר יומו של החשב הכללי הוא מתקני התפלת המים, וזאת לאחר שמיזם "כרמל" שבבעלות דור כימיקלים , ברן ואוניקס נמצא כיום בשלבים משפטיים שונים לקראת חילוט הערבויות של כ-35 מיליון שקל שהעמיד למדינה כתנאי לביצוע החוזה להתפלת המים.



זליכה: "אני לא מחפש להכשיל את חברות ההתפלה ולא להערים עליהן קשיים נוספים. אני מחפש את מימוש החוזים שהמדינה חתמה עליהם. המדינה, לפי הסכמים אלה, צריכה לקבל מים תמורת תשלום שנקבע בחוזה. אני אשלם בשמחה בדיוק בהתאם למה שהתחייבנו עליו, לא שקל פחות ובטח שלא שקל יותר.



"לגבי מיזם כרמל, אינני מתכוון לרדוף אחרי איש כדי שיעמוד בחוזה שחתם עם המדינה. הגיע הזמן שאנשים כאן יבינו שאנחנו לא רק מדברים - מי שלא יעמוד בחוזים עם המדינה, הערבויות שלו יחולטו. אין סיבה שמה שמקובל בכל העולם לא יהיה מקובל גם כאן בישראל. הכסף כאן הוא לא הפקר, זה כסף ציבורי, וכמו שמיד עם כניסתי לתפקיד פעלתי לשלם 2 מיליארד שקל שהמדינה היתה חייבת לספקים שלה והיום אנחנו לא חייבים שקל לאיש, כך אני מצפה ממי שחייבים למדינה כסף או שירותים, לספק אותם".



ארבע מהחברות שזכו בחוזים להקמת מפעלי התפלת מים הגיעו למשרדו של החשב הכללי כדי לשנות את תנאי החוזים שלהן. מיזם אשקוגן, שנכנס להליכים של פירוק מרצון; מיזם ויאמריס, שמנהליו פנו לאחרונה לאוצר בבקשה להאריך את משך זמן ההתארגנות שלהם בחודשיים נוספים; מיזם יובלים, שביקש דחייה של 4 חודשים; ומיזם כרמל, שנמצא כיום, כאמור, בשלבים משפטיים לקראת חילוט ערבויות.



זליכה וצוות משרדו בחנו את הבקשות של ויאמריס ויובלים והחליטו להתיר להם דחייה של חודשיים להמשך התארגנות לקראת הסכמי מימון עם הבנקים. זליכה: "אנחנו בודקים כל בקשה של חברות ההתפלה. בויאמריס וביובלים ראינו שיש התקדמות משמעותית עם הבנקים. להערכתנו, הם יצליחו בחודשיים הקרובים להגיע להסכמי מימון, ולכן אנחנו מוכנים לבוא לקראתם בפרק הזמן הזה".



זליכה אומר שעיקר הבעיות שנוצרו עם חברות ההתפלה היה בהגדרות המשפטיות של מהו "כוח עליון", כשבמקרים קיצוניים המדינה אמורה לקחת עליה את הסיכון הכלכלי, והשאלה מהו מקרה קיצון זה נבחנת כרגע. בכל מקרה, מוסיף זליכה, הוא יהיה מוכן לקחת על עצמו סיכון פיננסי שולי שנובע ממצבי קיצון, כמו מלחמה. "המשמעות של לקחת סיכון פיננסי נוסף עולה כסף, ובכל שינוי, שמשמעותו שהמדינה לוקחת על עצמה סיכונים נוספים, אנחנו נדרוש פיצוי כספי שיבוא לידי ביטוי בהנחה במחירי המים. אבל החברות האלה לקחו את זה בחשבון כשהן חתמו על החוזים".



לשאלה האם הוא חושש מקריסה של חברות ההתפלה, אומר זליכה: "אני לא חושש מכך שהקבוצות שזכו במכרזים ייסוגו. נחלט להן את הערבויות ונצא במכרזים חדשים, כשמי שייגש אליהם יידע שהחוזה שהוא חותם עליו מחייב ושיש מחיר לאי עמידה בהסכמים עם מדינת ישראל. חשוב להדגיש שזה עניין עקרוני של תרבות עסקית".