ברנע: דו"חות חברות הביטוח ב-2003 גרועים

הפרופ' אמיר ברנע, אחד המנתחים הפיננסים הבולטים של דו"חות הבנקים בישראל ודירקטור בחברת הביטוח מגדל, סבור שדו"חות חברות הביטוח ב-2003 גרועים. חברות הביטוח אמנם הציגו ב-2003 רווח שיא מצרפי של 1.7 מיליארד שקל, אבל ברנע אינו מתרשם מכך. להפך. הוא מודאג שהרווח הזה יבוא על חשבון רווחיהן בשנים הבאות.



זה לא סוד שהגידול ברווחיהן ב-2003 נבע כולו מהעליות החדות בשוק ההון, וכי במרבית הפרמטרים התפעוליים - מכירות של ביטוחים חדשים, הכנסות מפרמיות - חוו חברות הביטוח ב-2003 נסיגה. עם זאת, מבטל ברנע גם את ההצלחה היחידה שהיתה לחברות הביטוח - הרווח שנרשם בעקבות העליות בשוק ההון. לדידו, זאת אינה הצלחה, וחברות הביטוח לא באמת רשמו רווחי השקעה ממשיים. הן רק נהנו מהשפעה הטכנית שהיתה לירידת הריבית על דו"חותיהן הכספיים.



גם זה אינו סוד. ירידת הריבית היתה הסיבה העיקרית לעליות ב-2003 בשוקי האג"ח והמניות. כל המשקיעים, בצד חברות הביטוח, נהנו מאפקט הריבית על השווקים. אלא שלברנע יש טענה מורכבת יותר, ולפיה אפקט ירידת הריבית רק נראה כמיטיב עם רווחי חברות הביטוח. בפועל, הוא מזיק להן, משום שלטווח הארוך ריבית נמוכה היא האויב הגדול של המשקיעים לפנסיה.



בכובעו הנוסף, כמייעץ לאוצר בנוגע למבנה רשת הביטחון שתוצע לקרנות הפנסיה הוותיקות, ער ברנע במיוחד להשפעה השלילית של ריבית נמוכה. רשת הביטחון שהציע האוצר במסגרת הרפורמה בפנסיה נועדה להבטיח שהקרנות הוותיקות ימשיכו להניב לאורך שנים תשואה סבירה. התשואה שנקבעה בהסדר היא 4% (תשואה ריאלית שנתית), והשגתה תבטיח לקרנות הוותיקות שמירה על איזון. משמע, רווחי ההשקעה של הקרנות מהשקעה בתשואה של 4% לאורך שנים צפויים לכסות בדיוק את ההתחייבויות הפנסיוניות כלפי המבוטחים.



רשת הביטחון של האוצר



שתי נקודות מעניינות עולות מרשת הביטחון. האחת, שהיא תימדד לפי התשואות בשוק האג"ח (מדדי השוק) ולא לפי הביצועים בפועל של הקרנות. צורת מדידה כזו צפויה לגרום לקרנות להיצמד במידת האפשר למדדי השוק - הקרנות ירכשו רק את האג"ח שעל פיהן יימדדו התשואות בשוק, וכמעט שלא יסתכנו בהשקעות אחרות.




השנייה, שבעצם אין כאן רשת ביטחון. האוצר הקציב קרן של 7 מיליארד שקל, שאמורה להשלים את תשואת הקרנות ל-4%, אם התשואה בשוק יורדת מתחת לכך. 7 מיליארד שקל זה הרבה כסף, והם אמורים להספיק למרבית הצרכים.



עם זאת, יש מקרה אחד שבו 7 מיליארד שקל לא יספיקו. המקרה שבו הריבית במשק יורדת, ומתייצבת על רמה נמוכה לטווח ארוך. למשל, אם הריבית תרד ל-2% ותישאר שם לאורך שנים. במונחים משקיים זהו חלום, משום שריבית נמוכה משפרת את סיכויי הצמיחה. עם זאת, במונחי פנסיה זהו סיוט, משום שאז לא יהיה לקרנות מהיכן להביא את ה-4% שלהן. במצב כזה, אחרי שה-7 מיליארד שקל ייגמרו, האוצר לא יהיה מחויב יותר להשלים את התשואה החסרה לקרנות, וזכויות הפנסיה עלולות להיפגע.



מכיוון ש-7 מיליארד שקל הם סכום גדול שקשה לראותו נגמר במהירות, אין סיבה לדאגה מיידית של החוסכים לפנסיה. עם זאת, ברנע אינו יכול שלא לראות בריבית היורדת סוג של איום, ולכן גם אינו מתפעל מדו"חות חברות הביטוח. הוא רואה את המחיר שתגבה הריבית היורדת מדו"חות אלו בשנים הבאות.