אמד - מחברת הנכסים של חברי דן למסלקת הנדל"ן ולבנק הפרטי של אייל יונה

חברי וגמלאי דן ייפגעו ככל הנראה מהפיכתה של חברת אמ.פי.איי לחברה פרטית. הדו"חות הכספיים של אמ.פי.איי פרסו בפני חברי וגמלאי דן מידע רב ערך על האופן שבו נוהלו עסקיה של חברת אמד, שבשליטת אמ.פי.איי (30%) ודן.



אמד היא חברת הנכסים של חברי וגמלאי דן, בדומה לחברה הציבורית נצבא החזקות, שבשליטת חברי וגמלאי אגד.



אמד הקצתה 30% ממניותיה באוקטובר 2000 לאמ.פי.איי, שבשליטת משפחת יונה ואמנון ברזאני, לפי שווי חברה של 385 מיליון שקל. ראשי ומנהלי דן הסבירו אז שאמ.פי.איי היא משקיע אסטרטגי, שיסייע לדן לפתח את נכסי הנדל"ן שלה.



הדו"חות הכספיים של אמ.פי.איי אכן מגלים את האסטרטגיה של יונה וברזאני בהפקת כל שקל אפשרי מחברת הנכסים של חברי וגמלאי דן. בשלב זה עדיין נותר לברר מה תרמה אמ.פי.איי לאמד ובאיזה אופן.







אמ.פי.איי אמנם התחייבה לשלם 115 מיליון שקל תמורת המניות שקיבלה, אבל רק 76% מסכום זה שולמו במזומן. העברת יתרת הסכום הותנתה בקיומם של תנאים מסוימים. רצה הגורל ותנאים אלה לא התקיימו, ובתום דיונים בין אמד לאמ.פי.איי הוחלט שיתרת התשלום לאמד תקוצץ מ-27 מיליון שקל ל-13 מיליון שקל, וכי התשלום יידחה לדצמבר 2006.



מרגע שעניין זה סודר, נהפכה אמד ליעד לעסקות בעלי עניין שמרוקנות אותה בהדרגה מהמזומנים שבקופתה.



הנכס העיקרי של אמד הוא אחזקתה בחברת הליסינג התפעולי דן רכב ותחבורה, שמנוהלת היטב על ידי יצחק וייץ. למרות זאת, משלמת אמד דמי ניהול של 150 אלף שקל בחודש לאמ.פי.איי ועוד 150 אלף שקל בחודש לדן. אמד נושאת גם בהוצאות חודשיות של 100 אלף שקל לבעלי השליטה בה; זהו סכום כה מופרז, עד שפלא הוא כיצד מכירים בו שלטונות המס כהוצאה.



מאזן ה"סולו" של אמד, כלומר אמד בניכוי אחזקתה בדן רכב ותחבורה, מגלה שהחברה הפסידה 16 מיליון שקל ב-2003, לעומת רווח של 6 מיליון שקל ב-2002.



הסיבה היחידה לרווח של 13 מיליון שקל שרשמה אמד במאזן המאוחד ב-2003, בהשוואה לרווח של 24 מיליון שקל ב-2002, היתה אחזקתה בעסקי הליסינג התפעולי, שנכנסו לעסקי החשבונאות האגרסיווית.



האחזקה בדן היא מרכז הרווח והמזומנים העיקרי של אמד, וגם במקרה של דן רכב ותחבורה מוכיחה שוב החשבונאות עד כמה מועילה היא עשויה להיות.



דן רכב ותחבורה שינתה את שיעור הפחת השנתי על צי הרכב שלה מ-20% ל-15%. משמעותו הכלכלית של השינוי הזה היא הקדמת ההכרה ברווח מעסקת הליסינג והקטנת הרווח העתידי ממכירת הרכב עם סיומה של העסקה.



הרווח הנקי של דן רכב ותחבורה צמח ב-33 מיליון שקל ב-2003. ללא שינוי המדיניות החשבונאית, הרווח הנקי לא היה עולה מ-29 מיליון שקל ב-2002 ל-52 מיליון שקל ב-2003. הגידול החשבונאי ברווח איפשר לדן רכב להכריז על דיווידנד של 18 מיליון שקל, השווה בגודלו לדיווידנד שחולק ב-2002 וב-2001.



הדיווידנד לא היה המקור היחיד למשיכת מזומנים על ידי קבוצת יונה וברזאני. מישור החוף אמנם אינה מוגדרת כבעלת השליטה באמד, אך היא בכל זאת מצאה את הדרך ליהנות מנכסי החברה יותר מכפי חלקה בהם.



אמד רכשה מידי מישור החוף, שהיא מבעלי השליטה בה, את מניותיה (71%) בחברת מגדנית הדר תמורת 18 מיליון שקל, והתחייבה לערוב לחלקה של מישור החוף באשראי בנקאי שקיבלה מגדנית הדר, בסכום של 82 מיליון שקל.



מגדנית הדר היא בעלת 50% מהמניות בקניון תלפיות בירושלים, המשתרע על שטח של 18 אלף מ"ר. נדל"ן מסחרי מצוי בשפע במדינת ישראל. איזה צורך ראתה אמד לרכוש דווקא מאייל יונה ואמנון ברזאני, שהם לגמרי במקרה מבעלי השליטה בה, קניון המצוי בעיר עניה ומוכת אבטלה, החשופה למעשי טרור ברוטליים? הדו"חות הכספיים של אמד מסבירים. מגדנית הדר תרמה לאמד הכנסות של 2.8 מיליון שקל והפסד של 1.2 מיליון שקל ברבעון הרביעי של 2003.



מאזן הביניים של מישור החוף מעסקת מגדנית הדר מעורר תיאבון רב יותר. מישור החוף קיבלה 18 מיליון שקל במזומן, שוחררה מערבות של 57 מיליון שקל, שפירושם במונחי יחסי ההון הזר להון העצמי של החברה, יכולת ללוות עוד 240 מיליון שקל, ובנוסף רשמה רווח הון של 14 מיליון שקל, ששיפר את יחסיה הפיננסיים ואת יחסיה עם בנק הפועלים.



אמד אינה רק מסלקת הנדל"ן החביבה על קבוצת מישור החוף, אלא גם הבנקאי שלה. אמד הגדילה ב-2003 את ההלוואות שנתנה לבעלי השליטה בה, מ-32 מיליון שקל בסוף 2002 ל-42 מיליון שקל בסוף 2003. חלקה של אמ.פי.איי, המחזיקה ב-30% ממניותיה של אמד, בהלוואות אלו הסתכם ב-21.5 מיליון שקל בסוף 2003. ההלוואות שנותנת אמד לדן ולאמ.פי.איי אינן צמודות, ונושאות ריבית של פריים פלוס 1.2%.



אמד גילתה התחשבות במחנק הבנקאי הכללי ובמצבה הספציפי של אמ.פי.איי, ובמארס 2004 הלוותה לה סכום נוסף של 10 מיליון שקל בתנאים זהים. אמ.פי.איי, כאחת משני בעליה של אמד, אינה מושפעת, אם כן, מהעלייה במרווחי האשראי שגובים הבנקים המסחריים, וממשיכה לקבל אשראי נדיב כאילו לא היתה מצוקת אשראי.



הדו"חות של אמד מאפשרים לשרטט את מסלול הכסף, שבאמצעותו עוברים כספים הנמצאים לכאורה בשליטת חברי וגמלאי דן לקבוצת מישור החוף, ואת אובדן הערך לחברי וגמלאי דן, בעלי מניותיה, שעליו מנצחים אייל יונה ואמנון ברזאני, בעלי השליטה באמ.פי.איי, ובני ברו, יו"ר אמד, חבר מזכירות דן ומקורבו הפוליטי של יו"ר דן יורם שרעבי.



חברת הליסינג התפעולי דן רכב ותחבורה מגדילה את רווחיה באמצעות חשבונאות אגרסיווית ומחלקת דיווידנדים לאמד השולטת בה. זו מצדה מחלקת דיווידנדים לדן ולאמ.פי.איי, הצמאה לכל שקל, אך מעבירה את הדיווידנדים בצייתנות לחברה האם מישור החוף. בנוסף לכך משתמשת אמד בכספים הנזילים שבקופתה ובמינוף הפיננסי הסביר (עדיין) שלה כדי לרכוש מקבוצת יונה וברזאני נכסים שמסבים לה הפסד, ובתמורה לניהול המצוין משלמת ליונה ולברזאני דמי ניהול נדיבים של 150 אלף שקל בחודש ומלווה להם 32 מיליון שקל בריביות מועדפות. בתום מסע מסחרר זה של עסקות בעלי עניין, אין זה מפתיע שקופתה של אמד הצטמקה מ-90 מיליון שקל בתחילת 2003 ל-20 מיליון ש