מאת גיא רולניק ומירב ארלוזורוב
המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יואב להמן, עובר תקופה לא קלה; להמן, מפקח נוקשה, מתמודד עם לחצים כבדים של מערכת הבנקאות, שהגיעו עד כדי איומים של לשכת ראש הממשלה להביא לפיטוריו.
עם או בלי קשר נאלץ להמן באחרונה לרכך שתי הוראות חשובות שלו - ההוראה בנוגע למגבלות על קבוצות גדולות של לווים, וההוראה האוסרת על דירקטורים בבנקים לדבר עם מנהלים בבנקים. במקביל הוא חווה שתי אפיזודות של זלזול בו מצד הבנקים: בנק הפועלים ייקר את עמלת השורה למרות המלצתו של להמן שלא לעשות כן, ודירקטוריון בנק הפועלים אישר לדני דנקנר להמשיך ולכהן כסגן יו"ר למרות הסיכום שהיה לו עם המפקח על פרישתו מהתפקיד.
הסימנים מעידים על שחיקה במעמד המפקח. השאלה המטרידה היא האם זהו מעמדו של להמן שנשחק, או שמא מעמד הבוס שלו - רגע לפני שהוא עומד ככל הנראה לפרוש מהתפקיד - שמשליך על מעמד המפקח.
המפקח על הבנקים זכה בזמן האחרון לכמה התעלמויות בוטות של הבנקים. אפשר לקבוע כי מעמדו של המפקח נשחק, וכי הבנקים מזלזלים בו?
אחד הדברים שלימדתי תמיד את האנשים שלי זה לא להתרגש מאפיזודות. אתה צריך להיות בטוח שאתה הולך על המסלול הנכון, ואם אתה שם אז לא צריך להתרגש מתקלות שקורות בדרך.
אני יכול לחשוב על שני אירועים שקרו בזמן האחרון, ושיכלו לתמוך בטענה כי הבנקים אינם מעריכים את המפקח. האחד היה ההחלטה של בנק הפועלים לייקר את עמלת השורה, בניגוד להמלצת המפקח, והפרשה הטרייה היא המשך כהונתו של סגן יו"ר בנק הפועלים. אם זאת התשתית להערכה שלא מעריכים את המפקח, אז אני מציע להיות סבלן, כי בשני הנושאים אנחנו באמצע הטיפול. אני מוסיף גם שהמפקח על הבנקים אינו פועל לבד. בנושאים חשובים אנחנו תמיד פועלים יחד.
אתה והוא?
כן, בדברים הגדולים אנחנו קובעים את הגישה יחד, וזה מאפשר לי לתת לו גיבוי מוחלט.
בנוגע לעמלות - יש לנו בעיה מבנית, כי לפיקוח אין סמכות למנוע שינויים בעמלות, וזה מאפשר לבנקים להתעלם מהמלצות המפקח בנושא. ברור שאם יש טעם בפיקוח על העמלות, חייבים להביא גם סמכויות אכיפה לצדו. וזאת השאלה - האם רוצים לפקח על העמלות, ואם כן אז איך אוכפים את הפיקוח.
אנחנו רוצים לפקח על עמלות?
לאורך שנים בנק ישראל חשב שצריך למזער את ההתערבות במדיניות העמלות, ולטפל בבעיית התחרות המועטה על משקי הבית ובשינוי המבנה התחרותי שם. בכל זאת יש טעם לקבוע כי מדיניות עמלות מסוימת רצויה מבחינת הרשויות, והדבר הזה נעשה על ידי צוות שיגבש את המדיניות שלו בתחום.
כלומר, אתם מודים שהמדיניות שעודדה תחרות בתחום העמלות נכשלה, ולכן אתם בוחנים הטלת פיקוח עליהן
נכשלה זו מלה קשה. הפיקוח הוא לא מכשיר להגברת התחרות, אבל הפיקוח צריך להיות מכשיר להסרת חסמים להגברת התחרות.
הוא לא הצליח לעשות את זה.
לכן דיברנו על הצורך לייצר תחרות לבנקים באמצעות חברות הביטוח.
מה לחברות הביטוח ולחוסר התחרות על משקי הבית בתחום העמלות, הפיקדונות והאשראי?
אתם לא רואים את התמונה הכוללת. יצירת תחרות חוץ בנקאית על ידי חברות הביטוח תיתן פיתרונות גם למשקי הבית בתחום הפיקדונות, וגם לעסקים קטנים בתחום האשראי. ממש כשם שהליברליזציה במט"ח פתחה פתח לתחרות על האשראי המט"חי במשק. אותו חלק שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא פיתוח שוק ההון המקומי, וזאת הדרך לייצר תחרות לבנקים. כמובן, צריך גם לטפל בהקלת המעבר מבנק לבנק, ואפשר גם להתערב בהבטחה של סל מינימלי של שירותים בנקאיים שיינתן בעלות סבירה.
זו עומדת להיות המלצת הצוות בתחום העמלות?
זה אחד הדברים שאנחנו בוחנים, בהחלט. אבל אסור להפריז בדברים האלה, ואסור גם להתערב בתחום הריביות למשקי הבית. שם השוק הוא בסדר גמור.
בכל מקרה, האירוע שבו בנק הפועלים לא קיבל את עמדת המפקח בנוגע לעמלות מחייב תשומת לב, אבל זה לא אומר שסמכויות המפקח נפגעו. למעשה, אני אפילו חושב שצריך לצמצם חלק מסמכויות המפקח בנושאים אלו. למשל, כל נושא הטיפול בתלונות לקוחות הבנקים. יש קרוב לעשרה אנשים שעוסקים בזה אצלנו, וזה דורש תשומת לב ניהולית רבה.
כלומר, בנק ישראל לא רוצה לטפל בתלונות של לקוחות.
לא לזה נועד מוסד המפקח. עדיף להעביר את הטיפול בתלונות למוסדות שעוסקים בהגנה על הצרכן, כמו במשרד התמ"ת.
בסדר, ומה לגבי האירוע של דני דנקנר שנותר סגן יו"ר בנק הפועלים?
נוצר טשטוש מסוים, כאילו בנק ישראל מתנגד למינוי סגן יו"ר פעיל, ולא היא. אם בעלי המניות רוצים סגן יו"ר, אז בבקשה. הקושי שלנו התעורר כאשר בעל שליטה ממלא את התפקיד הזה. זהו בעל היתר שליטה קטן יחסית, הוא אינו מחזיק באחוזים רבים מהבנק, ואחזקתו אף הצטמצמה באחרונה. אבל אנחנו חושבים שזה לא תקין.
ויו"ר יכול להיות חלק מגרעין השליטה?
לא.
אז למה שלמה נחמה הוא יו"ר בנק הפועלים?
הוא לא חלק מגרעין השליטה. זאת משפחת אריסון ששולטת, לא הוא.
נו באמת, שלמה נחמה הוא בעל מניות גדול באריסון השקעות. למעשה, בשרשור יש לו הרבה יותר מניות בבנק מאשר לדני דנקנר.
בכל מקרה, אנחנו דואגים שלא יהיה אף מקרה חדש, וגם עמדנו על כך בבנק הבינלאומי ובבנק המזרחי. לא תמצאו שום מקרה נוסף שבעל שליטה ממלא תפקיד פעיל, וגם סיכמנו זאת עם דנקנר. הוא ביקש להמשיך עד דו"חות 2003, ואנחנו חושבים שהוא צריך לעמוד במלתו.
לא לגמרי הבנו, מה פסול בבעל שליטה שרכש בנק במיטב כספו וגם רוצה לנהל אותו כראות עיניו?
צריך לעשות הרחקה בין בעל האינטרס הישיר לבין מי שמנהל את הבנק.
יכול להיות שההתנגדות שלכם לדני דנקנר נובעת מכך שהוא חלק ממשפחה המסובכת בחובות גדולים?
אני לא רוצה לעשות ניתוח של עסקי המשפחה. הגישה שלפיה ראוי כי דנקנר לא יהיה סגן יו"ר היא במקומה, מה עוד שזה סוכם איתו והוא התחייב על כך.
זה סוכם בכתב?
לא, אבל אין עוררין על ההתחייבות שלו. עובדה שהוא הודיע לבנק על כוונתו להתפטר.
נו, ועכשיו הוא לא עמד בסיכום
אז אנחנו נראה מה יקרה. אנחנו נפעל
קליין: נגרום לדני דנקנר לעמוד במלתו
גיא רולניק
7.4.2004 / 7:23