דוד קליין: חברות הביטוח הן העוגן היחיד לתחרות בבנקים

מאת גיא רולניק ומירב ארלוזורוב



להזדמנות הזו המתין נגיד בנק ישראל, דוד קליין, 15 שנה, ואפשר להיות בטוחים שהוא אינו מתכוון להחמיץ אותה. קליין, בסבלנות ובעקביות של רץ למרחקים ארוכים, קורא כבר שנים לעריכת שינויים מבניים בשוק ההון; מעל כל במה אפשרית הוא חזר וניתח את הבעיות הקשות של שוק ההון הישראלי - הגירעון הגדול של קרנות הפנסיה, השליטה המוחלטת של הבנקים בו, ניגודי העניינים בפעילות הבנקים, הרפיון של שוק ההון ואי התפתחותו כחלופה תחרותית לאשראי הבנקאי. מעל כל במה אפשרית חזר קליין וקרא לשלוח את קרנות הפנסיה לשוק ולהגביל את כוחם של הבנקים בשוק ההון.



כמו נביא זעם חזר קליין בעקביות על דברי התוכחה שלו, מבלי שאיש טרח לשים לב אליו. ואז הגיעה 2002 והכל השתנה: האוצר אימץ את עקרונותיו של הנגיד וערך רפורמה מקיפה בקרנות הפנסיה. עתה שוקד האוצר על ביצוע רפורמה נוספת, בשוק ההון. קליין, אביה מולידה של רפורמה כזו, מנהל דיונים אינטנסיוויים עם האוצר על תוכנה של הרפורמה, וחושף אותה לראשונה בפני "הארץ".



מה אתה חושב על הרפורמה בשוק ההון?



תקופה ארוכה לא נעשה דבר לגבי הרפורמה בשוק ההון, וזה חשוב לעודד רפורמה כזו המהווה חלק מהתנאים הנדרשים לצמיחה. אני רואה חשיבות רבה בנכונות של האוצר כיום לדבר, לחשוב ביחד ולהיערך לביצוע שינויים בשוק ההון.



על מה מדברים?



יש התייעצויות בינינו לבינם לגבי המתווה הרצוי לשווקים הפיננסיים. זו שאלה שאינה מובנת מאליה. צריך להתחיל ולשאול את השאלות לגבי מפת השווקים הרצויה.



להתחיל ולשאול? אתה הרי כבר עשר שנים מרצה מעל כל במה מה צריך לעשות



נכון, שטחנו את הדברים האלה לא פעם, אבל עכשיו יש אנשים חדשים באוצר ששואלים שאלות, וצריך לחזור יחד איתם ולדון בשאלות הבסיסיות. זה בסדר להקדיש לזה כמה ימים.







כמה ימים, או שזו דרך לדחות שוב את הטיפול לאינסוף?



לא, את ההחלטה החשובה קיבלו בכך שלא הקימו ועדה נוספת לרפורמה בשוק ההון.



והרי יש כבר את דו"ח ועדת בן-בסט מלפני ארבע שנים שהמליץ על הפרדת קופות הגמל מהבנקים, וכבר הכין הצעת חוק בעניין



ההמלצה לגבי הפרדת קופות הגמל היא רק פרט אחד בתמונה. השאלה היא איך אנחנו רוצים לראות את מבנה השווקים בכלל. תקופת הזוהר של הקופות כבר מאחוריהן, כך שהפרדת קופות הגמל כיום תפתור בסך הכל בעיה לא גדולה במיוחד. אסור להתמקד רק בזה.



במה כן צריך להתמקד?



השווקים הפיננסיים בישראל בנויים בצורה לא מאוזנת; הם נשענים במידה רבה מאוד על התיווך הבנקאי. זה דורש תיקון. צריך ליצור שוק חוץ בנקאי. מה זה שוק חוץ בנקאי? מי יישא אותו? אלה השאלות המרכזיות. בארה"ב יש את בנקי ההשקעות, אצלנו יש רק תחליפים דלים לבנקי השקעות. ככל שאני מסתכל, העוגן היחיד שמסוגל להוות תחליף לבנקים הוא חברות הביטוח.



חברות הביטוח?



כן. צריך קודם כל לראות שזהו פיתרון לטווח בינוני בלבד, זה לא המבנה הסופי של השווקים. גם האמריקאים חוקקו בשנות ה-30 את החוק שהוציא את הבנקים מפעילות בשוק ההון, חוק גלאס סטיגל, ורצו איתו 60 שנה עד שקמו מתווכים פיננסיים חלופיים לבנקים. במקרה הזה, הייתי רוצה להישען על העוגן של חברות הביטוח כמתווכים הפיננסיים התחרותיים לבנקים למשך 20 שנה. זה לא מבנה סופי, אבל זה מבנה הכרחי לפיתוח התחרות מחוץ לבנקים. אין גוף מסודר ויציב אחר שיישא את התחרות הזו, מחוץ לחברות הביטוח.



זה לא קצת מהפח אל הפחת? הרי בעולם הביטוח יש בעיית ריכוזיות כמו בבנקים, עם שלוש חברות שמחזיקות כמעט את כל הענף.



זה נכון, אבל קודם כל צריך לדאוג לריכוזיות של שליטת הבנקים בשוק הפיננסי. אם ניצור שני חלקים פיננסיים מופרדים, עם מחיצות ביניהם - אז במשק קטן כמו שלנו ריכוזיות גדולה בשני החלקים יכולה רק לעודד את התחרות ביניהם. ועדיין צריך להמשיך ולשאוף שבכל חלק תהיה תחרות, מה שמשליך על השיקולים של הקמת קבוצת בנקאית שלישית וכדומה.



חברות הביטוח מנהלות נכסים בסך של 50 מיליארד שקל. קופות הגמל וקרנות הנאמנות מנהלות כמעט 250 מיליארד שקל. האם באמת חברות הביטוח הן החלופה לבנקים?



חשוב לראות מה יהיה היקף הנכסים שכל עוגן כזה ינהל. כיום הבנקים מנהלים קרוב לחצי טריליון שקל. חברות הביטוח, אם נחבר אליהן את קופות הגמל ואת קרנות הפנסיה - זה חיבור נכון כי מדובר בכל מכשירי החיסכון לפנסיה - עדיין יגיעו להיקפים כספיים שיהיו נמוכים מאלה של הבנקים. בסך הכל זו נראית תחרות יותר יציבה, מאשר לאפשר לכל אחד לקנות את קופות הגמל.



אסור לשכוח שהבנקים עדיין נשארים עם היתרון העצום בהפצה. אני לא מזלזל ביכולת ההפצה של סוכני הביטוח, אבל לבנקים יש מכשירים טובים במיוחד וצריך לאפשר להם להמשיך ולהפיץ מכשירי חיסכון לטווח ארוך - כמובן, לצד הפרדת הבעלות על המכשירים הללו מהם. וכאשר מפרידים את ההפצה, אז העלות של רכישת הקופות יורדת משמעותית, כי הבנקים צפויים לקחת חלק גדול מהרווח של הקופות אליהם בעבור שירותי ההפצה שיתנו.



אתה מדבר, במצב כזה, גם על הפצת פוליסות ביטוח בבנקים.



בהחלט, ובמיוחד הפצה של פוליסות ביטוח חיים. צריך להתיר לבנקים למכור פוליסות ביטוח של חברות ביטוח שאינן בבעלותן.



מה שאומר הפרדה בין הבנקים לחברות הביטוח.



מוחלטת. צריך לחייב את הבנקים למכור את מלוא האחזקות שלהם בחברות הביטוח, ממש כשם שצריך לאסור על חברות הביטוח לקנות בנקים - ואת זה הבהרנו בשבוע שעבר כשלא הענקנו לחברות הביטוח היתר לרכישת בנק דיסקונט.



נראה לך שהאוצר באמת כן בנוגע לרפורמה, או שמא כל החברים הבנקאים של ביבי יטרפדו שוב כל ניסיון לעשות רפורמה?



בחודשים האחרונים יש הרגשה שאפשר לקדם את הרפורמה, וזה תהליך נכון. משרד האוצר רוצה לגבש מדיניות, והם סבורים, ולטעמי בצדק, שכדאי לגבש אותה יחד. אם אני אחליט מראש שלא ייצא מזה שום דבר, המצב רק ידרדר. כרגע אני רואה צוות של משרד האוצר שעובד. אני לא יכול לקבל הבטחה מהשר שהמלצות הצוות יקוימו, אבל עצם זה שהם ממשיכים לעבוד זה מספיק.



מה לגבי