ההערכה הרווחת היא כי אין זה פשוט לשמש מנכ"ל בחברה שבעליה מסוכסכים, שכן קשה לקבל החלטות וצריך לנסות ולרצות את כל הצדדים כל העת. אבל יש גם פן חיובי לעבודה בחברה כזו. מנכ"ל בנק המזרחי, ויקטור מדינה, שיפרוש בשבועות הקרובים מתפקידו, הטיב להבין זאת.
רבים סבורים כי מדינה היה מנכ"ל מוצלח, ולראיה הם מציגים את התשואה הנאה שהשיג על ההון. עם זאת צריך לזכור כי מדובר בבנק המזרחי הקטן ולא בבנק הפועלים, כך ששכרו של מדינה גבוה מאוד גם ביחס לביצועי הבנק.
בנק המזרחי ידע בשנים האחרונות סכסוכים לא מעטים בין שתי המשפחות בעלות השליטה בו - ורטהיים ועופר. אבל מדינה דווקא יצא נשכר מסכסוכים אלה. מאחר שנתפש כגורם המפשר שמונע מכל החבילה להתפרק, היו מוכנים לשלם לו סכומים גבוהים במיוחד; ב-2003 האמיר שכרו ל-4.6 מיליון שקל - ובכך הוא השיג את השכר הגבוה ביותר במערכת הבנקאות, שהשתווה רק לשכרו של האיש הבכיר בענף, שלמה נחמה. כלומר, מנכ"ל הבנק הרביעי בגודלו הרוויח כמו יו"ר הבנק הגדול ביותר במשק. אם לא די בכך, מדינה עדיין לא קיבל את מענק הפרישה שלו, שיגיע ככל הנראה לכ-2 מיליון שקל נוספים.
בנק נוסף שבעליו מסוכסכים הוא בנק אגוד. העימותים בין הבעלים - משפחות לנדאו ויורשי לובינסקי - גם הביאו לפרישתו של בני אושמן, המנכ"ל הקודם, שקיבל ב-2001 שכר בעלות של 8 מיליון שקל, שירד לכ-1.5 מיליון שקל ב-2002 ולכ-1.4 מיליון שקל עבור עשרה חודשים ב-2003. מחליפו בתפקיד, דב קוטלר, השתכר כ-650 אלף שקל עבור ארבעה חודשים בתפקיד המנכ"ל, כלומר, עלות שכר שנתית של כ-2 מיליון שקל. קוטלר עשוי גם לקבל אופציות של הבנק, אם יצליח להציג תשואה נאה.
יו"ר הבנק, זאב אבלס, לשעבר המפקח על הבנקים, הרוויח ב-2003 שכר בעלות של כ-1.9 מיליון שקל, למרות ביצועיו החלשים של הבנק. אגוד הציג הפסדים שנתיים ברציפות - 50 מיליון שקל ב-2003 ו-19 מיליון שקל ב-2002, אך ב-2001 הוא דווקא הרוויח מיליון שקל. אין ספק כי מדובר ברווח נאה לאדם פרטי, אך גרוע מאוד לבנק, בעיקר כשהמנכ"ל שלו מרוויח 8 מיליון שקל.
דש השקעות שנרכשה על ידי חברת ברגר הולדינגס היא חברה נוספת שידעה סכסוכים וחוסר ודאות בחודשים האחרונים. המיזוג בפעילויות, הבעלים החדשים (קבוצת הוד-יובלים), הנטישות והפיטורים, שיחקו דווקא לידיהם של המנהלים; כך למשל, המנכ"ל הפורש של החברה, שמחה רשף, זכה לשכר ומענק הסתגלות בעלות של כ-4.3 מיליון שקל.
גם שני מנכ"לים חדשים שנכנסו לחברה, דן ללוז וקובי לוינסון, לא קופחו; ההסכם שעליו חתומים השניים מרמז כי הם עדיין חוששים כי תהפוכות השליטה בחברה לא הסתיימו, ולפיכך החוזה מגן עליהם מפני מצב שבו ימצאו עצמם ללא תפקיד בתום הקדנציה הראשונה.
לוינסון וללוז יזכו לשכר חודשי של 100 אלף שקל, בונוס שנתי של 5% מהרווח של דש ו-2.5% ממניותיה. בנוסף, תעניק דש לכל אחד משני המנכ"לים החדשים אופציות ללא תמורה ל-2.5% ממניותיה. עם סיום החוזה תעניק החברה לכל אחד מהם מענק של 750 אלף שקל בתוספת 5% מהרווח המצטבר של דש בארבעת הרבעונים שקדמו למועד סיום החוזה. אם דש תחליט להפסיק את החוזה בעצמה, היא תשלם להם פי שניים - מענק של 1.5 מיליון שקל ועוד 10% מהרווח המצטבר של דש בארבעת הרבעונים.
כמה טוב לעבוד בחברה שבעליה מסוכסכים
שלומי שפר
5.4.2004 / 13:29