פרסום הדו"חות הכספיים השנתיים של החברות הציבוריות מאפשר להציץ בתלושי השכר מעוררי הקנאה של מנהליהן. ואולם, בעוד המידע על שכרם של המנהלים נגיש וזמין, קשה יותר לאתר נתונים על שכרם של העובדים בדרגים הנמוכים בחברות אלה. גם החברות שחויבו בחוק לפרסם את שכר חמשת הבכירים, אינן ממהרות לתת פומבי לשכר הזוטרים. כנראה שאחת הסיבות לכך הם הפערים הענקיים בין המנהלים לפועלים.
ענף הבנקאות הוא דוגמה טובה לפערים הגדולים - אבל גם בחברות שבהן עלויות השכר של המנהלים נמוכות יותר קיימים פערי שכר משמעותיים.
כך, לדוגמה, עלות שכרו של מנכ"ל סלקום, יצחק פטרבורג, שנכנס לתפקיד בתחילת 2003 היתה 203 אלף שקל בחודש - גבוהה עד פי 29 מעלות שכרם של עובדי שירות הלקוחות בחברה.
באסם, שבה מערכת יחסי העבודה נחשבת לנטולת משברים, נהנה המנכ"ל, דן פרופר, מעלות שכר חודשית של 375 אלף שקל בחודש - פי 57 מעלות שכרם של עובדי הייצור. בתעשייה מעריכים כי עלות שכרו החודשית של עובד ייצור באסם היא 6,000-6,500 שקל בחודש. באסם לא מוכנים לחשוף את הנתונים, אבל מכחישים מידע זה.
הפערים בולטים בעיקר בתחומים שבהם השכר של העובדים בדרג הזוטר נמוך מלכתחילה. לדוגמה, ברשת שופרסל שבה עלות שכרן של הקופאיות היא 4,300-4,000 בחודש - שכר מינימום - נהנו בכירי החברה ב-2003 מעלות שכר גבוהה הרבה יותר. המנכ"ל, אפי רוזנהויז, שעבד רק חצי שנה ב-2003, זכה לשכר בעלות חודשית של 166 אלף שקל - פי 38 מהקופאיות. עלות שכרו של ציון יצחק, סמנכ"ל הכספים לשעבר, הסתכמה ב-150 אלף שקל בחודש; אלי אהרוני, סמנכ"ל נוסף שפרש מהנהלת הרשת ב-2003, נהנה מעלות שכר חודשית של 91.5 אלף שקל.
כך גם בחברת כוח האדם דנאל, המספקת עובדים בתחום הסיעוד. שכרם של עובדים בתחום זה מסתכם ב-4,500-4,000 שקל בחודש, שמשמעותו עלות שכר חודשית של 5,800-4,800. לעומת זאת, עלות שכרה של יו"ר ומנכ"לית החברה, יונה אדיר, גבוהה פי 21 ומסתכמת ב-122 אלף שקל בחודש.
פערים אלה מאפיינים את הכלכלות המערביות; עם זאת, אפשר להתנחם בעובדה כי בהשוואה לארה"ב, גרמניה ואנגליה פערי השכר בישראל בין שכר המנהלים הבכירים לעובדיהם בדרגים הנמוכים עדיין נמוכים יחסית.
ד"ר אבנר אחיטוב מהחוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה, אומר כי פערי השכר הפכו למשמעותיים יותר בארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה. "בישראל, בעקבות ההשפעה האמריקאית, פערים אלה התפתחו בסוף שנות ה-80 ותפסו תאוצה בתחילת שנות ה-90".
לדברי אחיטוב, אין הוכחות אמפיריות להשפעה חיובית או שלילית שיש לפערים כה גדולים על הארגון.
"המצדדים בפערים אלה טוענים כי כאשר נותנים למנהלים הבכירים שכר גבוה, הדבר מספק תמריץ למנהלים בדרג הביניים להגדיל את התפוקה ולעבוד קשה יותר מתוך שאיפה להגיע לעמדה בכירה ששכרה בצדה", הוא אומר. המתנגדים לפערים הגדולים יוצאים נגד העלות הגבוהה לחברה של משכורות הבכירים, ההתמקדות התקשורתית בשכר הגבוה וכתוצאה מכך ההתמרמרות הנוצרת בקרב העובדים הזוטרים שעשויה לפגוע בשביעות רצונם ובתפוקתם.
סביר להניח כי גם בדו"חות השנתיים של חברות ציבוריות אלה ואחרות יבואו לידי ביטוי פערי השכר, העשויים אף להעמיק. "הפערים הולכים וגדלים וקשה למנוע את זה", מוסיף אחיטוב.
"אני לא מכיר חברה שהצליחה למנוע את הגידול בפערים, למרות ניסיונות שנעשו בעבר, בחברות דוגמת מיקרוסופט ויבמ".
פערי השכר: מנכ"ל שופרסל רוזנהויז מרוויח פי 38 מהקופאיות
עינב בן יהודה
5.4.2004 / 12:40