שכר גבוה זה נחמד, אבל אם רוצים להתעשר באמת עדיף למכור מניות

בעלי העניין קיבלו בשנה האחרונה במה נרחבת להסביר את הסיבה למימושיהם הרבים. "הייתי צריך כמה גרושים", התנצל מנכ"ל פרטנר עמיקם כהן; "מדי פעם צריך לממש", הסביר מנכ"ל תדיראן קשר חזי חרמוני; ובעל השליטה באגיס, מורי ארקין, טען: "זו פעולה רציונלית של פיזור סיכונים". בין הגרושים ופיזור הסיכונים, הצליחו 15 המממשים הבולטים של השנה האחרונה למכור מניות בהיקף מצרפי של יותר ממיליארד שקל.



הבורסה, אם כן, סיפקה ב-2003 אינספור נקודות יציאה לבעלי המניות. לאחר שהמעו"ף עלה ב-51%, תל אביב 100 הוסיף 61% ומניות רבות הוסיפו מאות אחוזים - התברר כי כולם אמנם היו שותפים לחגיגה, אך חלק מבעלי העניין נהנו יותר. בהתחלה היו אלה מימושים שכוונו יותר מכל להרגעת הטלפונים המודאגים של הבנקאים, אך ככל שנמשכו העליות כך נרגעו הממונפים ומטבע הדברים גם מנהלי הבנקים הפחיתו את הלחץ. ואז הגיעו החבילות הגדולות באמת.




המכירות הגדולות ביותר בוצעו ב-2004, לאחר שנה של עליות, על ידי מנכ"ל דלק רכבגיל אגמון ויו"ר אגיס מורי ארקין. הסיפור של אגמון הוא גם בחלקו סיפורה של הבורסה כולה. בינואר 2003 נטל אגמון הלוואה של 52 מיליון שקל כדי לרכוש מבנק הפועלים 5% ממניות דלק רכב במחיר של 13 שקל למניה. באותה תקופה מניות היו כמעט מלה גסה בישראל ובעולם, וכיוונה של הבורסה ומניות דלק רכב לא היה ברור.



אלא שאגמון האמין בחברה אותה הוא מנהל בלי קשר למצב השווקים. וכאשר גם על הבורסה עברה תקופה חיובית, זינקה דלק רכב ב-150% בתוך שנה. אגמון ניצל זאת כדי למכור לפני חודש את החבילה שרכש מבנק הפועלים במחיר הגבוה כמעט פי שלושה (35.5 שקל) ולהרוויח על העסקה הזו בלבד 90 מיליון שקל. בסך הכל מכר אגמון באותה עסקה 8.2% מהמניות תמורת 234 מיליון שקל.



השכר בעלות של 2.9 מיליון שקל שקיבל אגמון ב-2003 מתגמד לצד סכומים אלה. אלא שאגמון גם זכה באותה שנה לדיווינדים בהיקף של 67 מיליון שקל על אחזקותיו בדלק רכב, נתון שהפך אותו למרוויח הגדול של השנה החולפת.



מעט מאחוריו נמצא ארקין, אשר מימושי המניות שלו נדירים כשם שהם גדולים. ביוני 97' לדוגמה מכרו ארקין ואחותו, דניאלה ינאי, 19.2% מאגיס לבנק ההשקעות מריל לינץ' תמורת כ-242 מיליון שקל. בתקופה שעברה מאז שקד ארקין בעיקר על איסוף מניות של החברה שלו. כך הוא רכש 12% מאחותו לפי שווי חברה של כ-1.1 מיליארד שקל. ההזדמנות הגדולה הבאה שנקרתה בדרכו היתה בינואר 2004, לאחר שהמניה הוסיפה מאות אחוזים בשנתיים האחרונות והחברה הגיעה לשווי שוק של 4.1 מיליארד שקל. אז מכר ארקין 4.8% מאגיס תמורת 206 מיליון שקל.



רמות המחירים שאליהן עלו המניות בבורסה סייעו גם לבעל השליטה בדלתא גליל, דב לאוטמן, למכור לפני כמה שבועות 9% ממניות החברה תמורת 112 מיליון שקל. וגם במקרה של לאוטמן המכירה היא סיומו של סיבוב לא קצר שבו שילשו המניות את מחירן. לאוטמן רכש ב-98' מחברת מוצרי הצריכה האמריקאית שרה לי 12.5% ממניות דלתא תמורת 10.3 מיליון דולר. שש שנים לאחר מכן חזר לאוטמן לשוק כדי למכור חלק מהמניות האלה, במחיר גבוה פי שלושה.



יצחק תשובה היה פעיל מאוד בשוק ההון בשנה האחרונה. אחת הפעולות הבולטות שביצע נעשתה בדצמבר 2003, אז הוא שלח "יחידת גישוש" לבחון האם שווי אחזקותיו זינק "על הנייר" בלבד, או שמא ניתן להמירן במזומנים. הוא נתן הוראה למכור 1.3% ממניות קבוצת דלק, והתשובה לא איחרה לבוא, בדמות מכירת המניות תמורת 48 מיליון שקל.



שבועיים לאחר מכן בדק את השטח גם יו"ר ובעל השליטה בסאני, אילן בן דב, שמכר 6% ממניות החברה תמורת 50 מיליון שקל. מימושים בולטים נוספים היו כאמור של מנכ"ל פרטנר, עמיקם כהן, שמכר מניות של חברת הסלולר ב-26 מיליון שקל; של מנכ"ל תדיראן קשר, חזי חרמוני, שמכר מניות של החברה ביותר מ-15 מיליון שקל בשנה וחצי האחרונות; וגם של בעלי השליטה בפוקס ובחברת הביטוח איילון שמימשו מניות בעשרות מיליוני שקלים.



מימושים אינם המצאה ישראלית, וגם בוול סטריט שמחו להשתתף במשחק בעקבות עליות מרשימות בכל המדדים וכמעט בכל המניות. הגדיל לעשות מנכ"ל מרקורי, אמנון לנדן, שמימש מניות בכמעט 13 מיליון דולר.



עוד דוגמאות הן קובי אלכסנדר, שמימש מניות ואופציות בקבוצת קומברס בכ-10 מיליון דולר, ומנכ"ל DSPG, אלי איילון, שמימש אופציות ב-7 מיליון דולר ומניות ב-18 מיליון דולר.



האם המימושים האלה מעידים על השוק או על המחירים של המניות הרלוונטיות? באגיס המכירה של ארקין עצרה את נסיקת המניה, ובדלק רכב הביאו המימושים לירידות במחיר המניה בתקופה הקצרה שעברה מאז. בתדיראן קשר, לעומת זאת, המימושים של חרמוני ובעלות השליטה, פימי ושמרוק, לא מנעו מהמניה להמשיך ולטפס למחירי שיא. בכל מקרה, המימושים מעידים לבטח שהזינוק שרשמו ניירות הערך בשנה וחצי האחרונות לא נותר רק על הנייר.