ביה"ד לעבודה חייב עובדת זרה להפקיד ערובה כתנאי לניהול תביעה נגד מעסיקתה

ביה"ד לעבודה חייב עובדת זרה להפקיד ערובה כתנאי לניהול תביעה נגד מעסיקתה. המעסיקה, ד"ר יהודית לידור, הגישה ערעור בביה"ד האזורי לעבודה על החלטתו של הרשם, שקבע כי אין לחייב את המשיבה בערובה להוצאות.



המערערת, באמצעות עו"ד עוז נאוי, ממשרד עוה"ד חזקיה-חכמון, טענה כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שהוגשה בתום לב קיצוני במטרה להתעשר על חשבון המערערת.



עוד נטען כי התובעת הודיעה על כוונתה לעזוב את הארץ ונתפסה כלוקחת חפצים של מעסיקתה ללא רשות, ובהמשך ברחה מביתה ובדתה גרסה מלאכותית מפני שצפתה כי תוגש נגדה תלונה.



עם הגשת כתב ההגנה בתיק התביעה הוגשה בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות תוך פירוט העובדות הרלוונטיות. התובעת לא הגישה תגובה, וביה"ד ציין בהחלטתו כי די בעובדה זו על מנת לחייבה בערובה.



ביה"ד קבע כי החלטת הרשם נכתבה בצורה לאקונית תוך התייחסות בלבד לכך שמדובר בעובדת זרה. עוד נאמר בהחלטה כי למרות שאין זו דרכו של ביה"ד לעבודה לחייב עובד - תושב זר - בערובה להוצאות. זאת, תוך התחשבות בעובדה שמדובר בעובד זר בעל הכנסות נמוכות, הנמצא בקבוצת עובדים החשופים לניצול על ידי מעסיקיהם, וכי החיוב יינתן רק במקרים חריגים כאשר ברור על פניו שהגרסה בכתב התביעה מופרכת מהיסוד. עם זאת, קבע ביה"ד יש לקחת בחשבון את העובדה שלעובד זר אין רכוש בישראל וכתובתו בדרך כלל אינה ידועה, ולכן אם נדחית התביעה לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט שייפסקו לטובת המעסיק.



ביה"ד קבע כי במקרה הנוכחי היה על התובעת לתת תגובתה לתצהיר מעסיקתה בו היתה אמורה לפרט גרסתה, ומכיוון שלא עשתה כך היה על הרשם למצוא האיזון הנכון בין היותה של התובעת עובדת זרה לכך שזו לא הקפידה על סדרי הדין.



ביה"ד חייב העובדת בהפקדת ערובה להוצאות משפט בסכום של 1,200 שקל.