שנת שיא גרועה במיוחד

עיקר הפעילות של מרבית חברות הביטוח בתחום הביטוח הכללי הוא תחום ביטוחי הרכב; גם בתחום זה עולה תמונה עגומה. האוצר מחייב את חברות הביטוח לפרסם בסוף כל שנה את הרווחיות החיתומית שלהם בענף הביטוח הכללי. כלומר, האוצר רוצה שכל חברה תראה כמה בדיוק היא מרוויחה מכל תחום בביטוח הכללי. למשל, כמה פרמיות קיבלה החברה בתחום ביטוח החובה לרכב וכמה תביעות שילמה, מה היו ההוצאות התפעוליות שלה ומהו הרווח שלה מפעילות זו.



כך, למשל, חברת הביטוח מגדל קיבלה ב-2003 פרמיות של כ-344 מיליון שקל בעבור ביטוחי החובה לרכב שהיא מוכרת. עם זאת שילמה החברה תביעות בהיקף של כ-268 מיליון שקל, עמלות לסוכניה בסכום של כ-61 מיליון שקל והוצאות הנהלה וכלליות של כ-50 מיליון שקל. בשורה התחתונה מדווחת מגדל על הפסד של 12 מיליון שקל בביטוחי החובה. גם בתחום הבריאות היא מדווחת על הפסד.



כלל ביטוח, החברה הגדולה בתחום הביטוח הכללי, מדווחת על רווח של כ-133 מיליון שקל בתחום ביטוחי החובה, ואולם אם מנטרלים את הכנסותיה מהשקעות בתחום זה (190 מיליון שקל), החברה למעשה רושמת הפסד. תחום ביטוח הרכב-רכוש בכלל ביטוח, בנטרול רווחי ההשקעות, מדווח על רווח אפסי. ענף ביטוח הדירות דווקא רווחי ביותר. עיון בדו"חות של הפניקס מגלה כי תדווח על הפסדים בתחום ביטוחי רכב השונים וכך גם מנורה ואפילו הראל.



בחברות הביטוח מודעים לכך וטוענים כי ההפסדים בביטוחי רכב-רכוש ב-2003 נובעים בעיקר מהסדר השמאים. לפי הסדר זה, מי שמעריך את נזקי הרכב אינו השמאי של חברת הביטוח אלא שמאי חיצוני, כך מתייקר הטיפול ברכב, והחברות משלמות בהפסד. הביטוח הוא ענף תנודתי, ואף חברה אינה אוהבת להפסיד. לכן יהיה זה סביר לומר כי בהנחה ששנת 2004 לא תניב רווחי השקעה כה גדולים כמו 2003, נראה בשנה זו ובוודאי ב-2005 התייקרות נוספת של פרמיות הביטוח.