רו"ח עופר מנירב, נשיא לשכת רואי החשבון בישראל, הוא לא רק שותף במשרד ראיית חשבון מצליח, אלא גם חובב אומנות מושבע; הוא נראה לעתים קרובות במכירות פומביות ובגלריות, ונחשב לאספן מסור ומוכר, בעיקר של אמנות ישראלית.
אלא שהתחביב הזה הביא את מנירב לא רק לאולמות של מוזיאונים וגלריות, אלא גם לאולמה של השופטת דליה מארק הורנצ'יק בבית משפט השלום בתל אביב; ומפסק הדין שפירסמה השופטת באחרונה מצטיירת למנירב תמונה שהוא לא כל כך יאהב.
הציורים
את התביעה לבית משפט השלום הגיש מנירב לפני ארבע שנים; באמצעות עו"ד צבי בר נתן תבע בה מנירב מיורשי מנהל העיזבון של הצייר דוד לבקובסקי להעביר אליו 30 תמונות שמן שצייר לבקובסקי לפני שנפטר ב-91'. לטענת מנירב, בינו ובין מנהל העיזבון של לבקובסקי, אלי ברקמן, נכרת הסכם לפיו שילם מנירב 30 אלף שקלים תמורת 30 תמונות שמן של לבקובסקי.
לאחר מותו של ברקמן ב-99', תבע מנירב מיורשיו של מנהל העיזבון לקיים את ההסכם שנכרת לכאורה בינו ובין ברקמן, ולהעביר לו את תמונות השמן. משלא נענו, תבע אותם מנירב בבית המשפט, וביקש לחייבם לרכז את כל תמונות השמן של לבקובסקי שברשותם, ולאפשר לו לבחור מתוכן 30 תמונות.
יורשי מנהל העיזבון, וכן נציג העיזבון עו"ד עירן שושני, הכחישו את קיום ההסכם בין מנירב וברקמן; לטענתם, ברשותו של ברקמן כלל לא היו תמונות שמן שצייר לבקובסקי, וגם אם התיימר למכור תמונות מעיזבונו של הצייר, לא היה רשאי לעשות כן מבלי לקבל את הסכמתו של המנהל הנוסף של העיזבון, חנן לבקובסקי, ושל בית המשפט המחוזי בנצרת, שבפניו התנהלו הליכי העיזבון לאחר מות הצייר.
כמו כן טענו הנתבעים, כי טענותיו של מנירב סותרות את צוואתו של לבקובסקי, שבה אסר על מנהלי העיזבון שלו למסור את עבודותיו לאדם פרטי או לקרובי משפחה; לבקובסקי הורה בצוואתו כי את ציוריו יש להעביר למוזיאונים או למוסדות אחרים המסוגלים לשמור עליהם.
הביקורת
השופטת מארק הורנצ'יק, שנדרשה להכריע בתביעת מנירב, לא רק שדחתה את גרסתו וטענותיו, אלא הוסיפה דברי ביקורת חריפים על התנהלותו של נשיא לשכת רואי חשבון: את העדות שמסר מנירב בבית המשפט תיארה השופטת בפסק דינה כ"לא אמינה" ואת התשובות שנתן במהלכה כ"מתחכמות". במקומות אחרים בפסק הדין כינתה את גרסתו של מנירב "תמוהה" ו"לא מתקבלת על הדעת".
הסוגיה המשפטית הראשונה שאליה נדרשה השופטת בפסק דינה, היא אמינות ההסכם שנחתם לכאורה בין מנירב לברקמן. מנירב טען בתביעתו כי ברקמן חתם על ההסכם כמנהל העיזבון, והתמונות שהתחייב להעביר בו היו מתוך עיזבונו של הצייר המנוח.
אלא שהשופטת הגיעה למסקנה כי ברקמן חתם על ההסכם "באופן אישי" ולא כמנהל עיזבון, ושההסכם נגע רק לתמונות של לבקובסקי שברקמן החזיק בבעלותו הפרטית. במהלך עדותו בבית המשפט נדרש מנירב לתת תשובה לשאלה זו: האם התחייב ברקמן להעביר לו תמונות מן העיזבון או מהאוסף האישי שלו? תשובתו של מנירב לשאלה זו, קבעה השופטת, היתה "מתחמקת ומתחכמת", ניסתה "לשמור את כל האופציות פתוחות" ועמדה בסתירה לגרסה שאותה הציג מנירב עד אותו שלב במשפט.
"מן ההיבט המהותי", כתבה השופטת בפסק דינה, "יש בתשובה זו שניתנה בעדות תחת אזהרה בבית המשפט, כדי לפגוע באמינותו של התובע ובוודאי כדי לגרוע בשיעור ניכר ממשקל עדותו".
המחיר
מנירב גם טען בבית המשפט כי לא ידע שכל פעולותיו של ברקמן כמנהל עיזבון טעונות אישור של המנהל הנוסף של העיזבון - ושל בית המשפט. מנירב נשאל במהלך עדותו אם "יהיה זה נכון לומר שאתה יודע שמנהל עיזבון כפוף לבית המשפט?", והשיב כי "בהיגיון זה סביר, אבל אני לא יודע את זה. אמרתי שהגיוני מה שאתה אומר אבל אני לא יודע את זה על פי החוק משום שאני לא מכיר את החוק".
השופטת מארק הורנצ'ק התקשתה לקבל גם את הטיעון הזה; בפסק הדין כתבה השופטת כי "אין זה מתקבל על דעתי, שרו"ח משנת 79' המכהן זו הקדנציה השניה כנשיא לשכת רואי חשבון בישראל , אינו מודע להוראות החוק בדבר ניהול עיזבון". השופטת ציינה בהחלטתה כי היא אינה מאמינה לעדותו של מנירב, לפיה הוא אינו יודע שמנהל עיזבון כפוף להוראות של בית משפט: "הגרסה כולה", כתבה, "כפי שביקש התובע להציג אותה בעדותו, תמוהה לנוכח מעמדו המקצועי והציבורי ובוודאי כחובב אמנות ואספן ידוע של ציורי אמנים ישראליים".
גם לשאלת מחירן האמור של התמונות התייחסה השופטת בפסק דינה; לפי חוות דעת שהגיש לבית המשפט יורם ברייר, מומחה לציור ישראלי, שוויין של תמונות השמן של לבקובסקי, תמונות העוסקות בהווי העיירה היהודית, מגיע לכ-1,000 דולר לתמונה בממוצע. חלק מן התמונות אף הוערכו ב-3,000, ב-4,500 וב-10,000 דולר.
לכן קבעה השופטת כי "לא יעלה על הדעת, שתמונות בשווי עשרות אלפי דולרים יימכרו בהסכם ששוויו פחות מעשרת אלפים דולר (7,229 דולר לפי השער הנקוב בזמן חתימת ההסכם), וזאת ללא סיבה מיוחדת ומבלי ליידע את מנהל העיזבון השני או לקבל את רשות בית המשפט; הוכח בפני כי עסקינן בעסקה לא הגיונית ובלתי סבירה מבחינת המחיר שנקבע לתמונות במסגרתה".
אלא שמארק הורנצ'ק לא הסתפקה בדחיית תביעתו של מנירב, והחליטה גם לחייב אותו בהוצאות משפט "הולמות"; הטעם לכך, סיכמה השופטת, "הוא ניסיונו של התובע לנסות ולהסיט באופן מגמתי את נקודת הכובד בהליכים שהתנהלו בפני, תוך הבאת מובאות חלקיות ומגמתיות בסיכומיו, מתוך עדויות או ראיות אשר הבאתן משנה לחלוטין ואפילו הופכת את הרושם ואת האופן שבו התיימר התובע להציגן בסיכומיו". לפיכך חייבה השופטת את מנירב לשלם לנתבעים לא פחות מ-42.5 אלף שקלים.
עופר מנירב מתכוון להגיש ערעור על ההחלטה.
התחביב היקר של נשיא לשכת רואי החשבון
אסף ברגרפרוינד
18.4.2004 / 11:21