מבחן השוואתי: רנו מגאן II, מאזדה 3 והונדה סיוויק

פרנק זאפה אמר פעם שעיתונאי רוק הם אנשים שאינם יודעים לכתוב, שמראיינים אנשים שאינם יודעים לדבר, עבור אנשים שאינם יודעים לקרוא. על אותו משקל, כתבי רכב הם אנשים שיודעים לכתוב שנוהגים במכוניות שיודעות "לדבר" עבור אנשים שאינם מעוניינים לקרוא.



מה מעורר בי ביקורתיות מרירה שכזו? אני שמח שאתם שואלים. לקחנו שלוש מכוניות - הונדה סיוויק, מאזדה 3 ורנו מגאן II - נסענו איתן עד קצה הארץ, ערכנו להן מבחן מפרך - ומה יוצא מכל העבודה הקשה? כלום. כי לא משנה מה נאמר, ובאיזו מידה של שכנוע נאמר את זה, עם ישראל ימשיך להתגודד מחוץ לאולמות התצוגה של מאזדה ולדרוש "הבו לנו `3` או שנכה בכם בראש!".



אנחנו יכולים לספר לכם כי המנצחת במבחן הזה אינה דווקא המכונית המהנה ביותר לנהיגה, והיא אינה גורמת להפרשה מואצת של אדרנלין. היא הבחירה ההגיונית. היא המשפחתית הכי טובה. היא... (אתם לא באמת חושבים שאנחנו נגלה לכם את זהותה כבר בהקדמה, נכון?!)



עיצוב



המגאן החדשה "שוברת ש?גרה בעיצוב" (כך טוען הפרוספקט שלה), את העיצוב של ה-3 קשה לתאר במילים (כך הכריז מסע הפרסום שליווה את השקתה) והסיוויק "מציבה סטנדרטים חדשים של קדמה עיצובית" (כך מספרים לנו באתר האינטרנט של הונדה). אהמ...נתחיל מהסוף. הסיוויק היא הקשישה בחבורה - ורואים את זה. אין בעיצובה דבר מיוחד, והיא נעלמת מהר למדי בין המוני הלאנטיסים. אי אפשר לומר שהיא מכאיבה לרשתית - היא בהחלט מכובדת ומהוגנת - אבל את הקדמה העיצובית כדאי שתחפשו במקום אחר.



למרות התעקשותם של הפרסומאים, דווקא אפשר למצוא מילים שיתארו את ה-3 החדשה. כמו האחות הגדולה, ה-6, גם ה-3 תוקפת את הרחוב עם מראה דינמי ומוחצן. למעשה, ישנו דמיון לא מועט בין האחיות לבית מאזדה: הפנסים האחוריים השקופים; קימורי מכסה המנוע; הצדודית הנמוכה והשרירית. התוצאה מוצלחת ומצודדת, אבל כיוון שאנחנו עתידים לראות כמה רבבות כאלה, אפשר להמר שמתישהו - בעתיד הלא רחוק - היא תאבד מקסמה.



המגאן סדאן החדשה אינה שוברת" שיגרה כאחותה בעלת חמש הדלתות, אבל היא עדיין דוגמה טובה לשיק צרפתי: היא נאה ומיוחדת, עם עיצוב מקורי וממדים מרשימים (היא ארוכה ורחבה משתי יריבותיה). העובדה שהיא עדיין אינה נפוצה כמו חקירות נגד משפחת שרון - משחקת לטובתה.



בסוף הסיבוב הראשון נרשם תיקו בין המגאן ל-3, ואילו הסיוויק נשארת, כאמור, בעשור הקודם.



תא נוסעים



גילה של הסיוויק ניכר גם בתא הנוסעים: סביבת הנהג מעוצבת ללא שאר רוח ובחירת הצבעים מפוקפקת למדי - הגוונים של הפלסטיק (וריאציות של חום) והבד הבהיר (והפשוט למגע) של המושבים יוצרים אווירת "אייטיז". מרחב המחייה מוצלח יותר, בייחוד במושב האחורי, שם נהנים הנוסעים מרצפה שטוחה. תנוחת הנהיגה מחזירה את העגמומיות לדברינו בגלל מושבים שנמנעים מלהביע תמיכה בנהג ובגלל הגה שמתכוונן רק לגובה. בחזית האבזור נרשמת הפוגה מסוימת בביקורת: כל הדברים הבסיסיים נמצאים בסיוויק, אבל בעידן שכל סופר-מיני ממוצעת מציעה בו ארסנל דומה - אין כאן סיבה למסיבה. איכויות ההרכבה והגימור טובות מאוד (למרות, בגלל או בלי קשר לעובדה שהסיוויק מיוצרת בטורקיה).



תא הנוסעים של המגאן סדאן (המגיעה אף היא מטורקיה) נאה ומקורי. עיצוב סביבת הנהג נקי ותכליתי, איכות החומרים טובה מאוד, והגוונים הבהירים תורמים לתחושה כללית של אווריריות. תנוחת הנהיגה מצוינת הודות למושב תומך ולהגה המתכוונן לגובה ולעומק, ובסיס הגלגלים הגוליברי (2.69 מ' - ארוך אפילו מזה של מאזדה 6!) מתבטא במושב אחורי מרווח ונוח להפליא. רשימת האבזור של המגאן מרשים (חיישן אורות, חיישן גשם, מחשב דרך ועוד אי אילו גאדג'טים), אבל חסרונן של מערכת שמע מקורית ושל מערכת בקרת אקלים דיגיטלית (זו הקיימת היא מכנית, עם כפתורי בקרה לא נוחים לשימוש) מעיב על איכות הפינוק. גם איכות ההרכבה אינה מבריקה: חיפוי לוח המחוונים רופף, משענת היד רוטטת ויש גם כמה פלסטיקים רועדים.



המעבר למאזדה 3 אינו פשוט - האווריריות של המגאן מתחלפת באפלוליות - אבל ברגע שמתרגלים לשינוי מתחילים להעריך את ה-3 : לוח מחוונים ספורטיווי (מי אמר אלפא?), תנוחת נהיגה מצוינת (הגה מתכוונן לגובה ולעומק) ואבזור נדיב מציבים את ה-3 כתף אל כתף עם המגאן. הקונסולה המרכזית סובלת מריבוי מתגים וכפתורים, אבל בסיכומו של עניין, סביבת הנהג של ה-3 היא מקום נעים לבלות בו את השעות הארוכות של הפקקים, אם כי המרחב במושב האחורי מפתיע לרעה (כמו בגרסת החמש דלתות): עם בסיס גלגלים של 2.64 מ' ציפינו שאיברינו יקבלו יחס טוב יותר. איכות החומרים טובה, וכך גם איכויות ההרכבה והגימור.



בסעיף תא המטען נרשם ניצחון מוחץ למגאן, וגם בסעיף הבטיחות היא יכולה לרשום יתרון: אמנם מספר כריות האוויר זהה לזה של ה-3 (שש בשתיהן, רק שתיים בסיוויק), אבל בעקבות הצלחתה של גרסת ההאצ'בק במבחני הריסוק (הקומפקטית הראשונה שזכתה בחמישה כוכבים), אפשר לפסוק ניצחון לטובת הצרפתייה (הסיוויק קיבלה ארבעה כוכבים וה- 3 עדיין לא עברה מבחני ריסוק).



לסיכום הסיבוב השני: המגאן מובילה, ה-3 נושפת בעורפה והסיוויק מתאמצת להישאר במירוץ.



מנוע וביצועים



למרות המראה הדינמי, ה-3 היא בעלת המנוע החלש ביותר. תיבת הילוכים טובה, עם אפשרות לתפעול ידני מוצלח (מגיעה למנתק ואינה מעלה הילוך), מונעת מבוכה מהמאזדה. המנוע של המגאן הוא החזק ביותר, אבל התיבה ה"חכמה" מפריעה לו למצות את מלוא הפוטנציאל שלו. אמנם מדובר באחת הגרסאות המוצלחות יותר של תיבת ה-AL4A (המשותפת גם לפיג'ו-סיטרואן), אך לא צריך מאמץ רב כדי לבלבל אותה. גם במצב ידני היא ממשיכה לעשות כרצונה - מעלה הילוכים או מזמנת קיק-דאון לא תמיד כשצריך. המנוע של הסיוויק יעיל אך מחוספס, ותיבת ההילוכים הפשוטה (ללא מצב ידני) מציעה תגובה מהירה יחסית.



על כביש מפותל והררי המאזדה מתאמצת כדי לעמוד בקצב של שתי יריבותיה: אמנם המנוע שמח לטפס לסל"ד גבוה, אך המחסור בכוח מורגש בעליות ארוכות, אז המאזדה יכולה למצוא את עצמ