דו"ח ועדת דברת: החינוך בישראל ב"משבר גדול"; דורש יותר מהמורים והתלמידים

כשלושה עשורים לאחר המהפכה הגדולה במערכת החינוך - כינון חטיבות הביניים כדי לאפשר לימודי תיכון גם לשכבות האוכלוסייה החלשות - מגיע תורה של מהפכה נוספת: הרפורמה שמציע "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל" בראשות שלמה דברת. דו"ח ועדת דברת ממליץ על שינוי מן היסוד בכל הנהוג עד היום במערכת החינוך - אצל התלמידים והמורים, במטה משרד החינוך ובמחוזותיו, במחלקות החינוך העירוניות ובחקיקה.



בנוגע לתלמידים ממליץ הדו"ח על הנהגת 15 שנות לימוד, מגיל 3 עד 18, על הגבלת מקצועות הלימוד בבתי הספר, על צמצום ניכר במספר בחינות הבגרות ועל שינוי שנת לימודים למתכונת אוניברסיטאית: שני סמסטרים שביניהם חופשת חורף ארוכה. עם זאת, יישום ההמלצות לא יהפוך את חיי התלמידים לקלים. הם ייאלצו לעמוד בבחינות חדשות ולהוכיח הישגים לימודיים שלא נדרשו מהם עד כה.



למורים מציע דו"ח דברת שכר גבוה יותר, תוך החמרה בתנאי העסקתם והכשרתם. משרת ההוראה שלהם תכלול שעות הוראה פרונטליות רבות יותר, הם יידרשו לעמוד במבחנים כתנאי לקבלת רישיון הוראה, מסלול הלימודים של התואר האקדמי יהיה תובעני יותר, ומערכת גמולי השכר הענפה שהתבססה בהסכמי השכר עם האוצר, תבוטל.



משרד החינוך ייאלץ אף הוא להשתנות מן היסוד. כל מחוזות המשרד יבוטלו, כתוצאה מכך לא יהיה צורך במערך המפקחים - ולכן יפוטרו מאות עובדי מדינה קבועים. מדו"ח דברת עולה כי משרד החינוך אינו אובייקטיווי בהערכת הישגי התלמידים, ולכן יופקעו ממנו חיבור בחינות הבגרות ובדיקתן. אלה יועברו לאחריות גוף מקצועי עצמאי חדש - הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה) - שגם יבחן את הישגי התלמידים במבחנים הארציים במתמטיקה, מדעים, אנגלית ושפת אם. ראמ"ה תידרש לעמוד בשקיפות ציבורית מלאה ולפרסם את תוצאות המבחנים, כך שכל הורה יוכל לדעת מהם הישגי בית הספר שבו לומדים ילדיו.



מערכת החינוך בישראל היא המקוטבת ביותר במדינות המערב



בפרק הדן ב"תמונת המצב של מערכת החינוך" מאזכר הדו"ח את ההידרדרות החמורה בהישגי התלמידים שנמשכת זה כמה עשורים. באמצע שנות ה-60 תלמידי ישראל ניצבו בראש טבלת ההישגים במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה ובמדעים - כיום הם ממוקמים בתחתית הטבלה. שיעור התלמידים הישראלים המצטיינים במבחני ידע אלה הוא הנמוך מבין המדינות המפותחות, ומנגד, שיעור התלמידים החלשים הוא הגבוה ביותר.



מערכת החינוך בישראל היא המקוטבת ביותר במדינות המערב. לפער ההישגים בין תלמידים עשירים לעניים, בין עולים לוותיקים ובין יהודים לערבים אין אח ורע בשום מדינה מערבית.



תעודת הבגרות הפכה לנקודת ההתייחסות הבלעדית



שרת החינוך, לימור לבנת, משתבחת בשנות כהונתה בעלייה במספר הזכאים לתעודת בגרות. ואולם, הדו"ח טוען שהבחינות אינן מבטאות הישגים אמינים של בוגרי מערכת החינוך. "תעודת הבגרות הפכה שלא בצדק לנקודת ההתייחסות הבלעדית לבחינת רמת מערכת החינוך", מציין הדו"ח, ומסביר את העלייה במספר הזכאים בהקלות שהונהגו בבחינות בעשור האחרון: ההגרלות שיזם השר אמנון רובינשטיין; "המיקוד" (היבחנות על כשני שלישים מהחומר), תרומת שרי המפד"ל זבולון המר ויצחק לוי והחידוש של לבנת - שני מועדי בחינה והכללת הציון הגבוה כציון הקובע.



הדו"ח אמנם יוצא להגנת המורים, ומציין בין השאר את שכרם הנמוך והיעדר הסמכויות שברשותם כהסבר אפשרי לדלות ההישגים. אך לצד ההבנה נכתב בו כי המורים לוקים ב"חסך משמעותי בתחומי הדעת", ומערך הכשרת המורים, המצוי באחריות משרד החינוך, בזבזני.