ביהמ"ש העליון: האחריות לעריכת הסכם שכ"ט מוטלת על עוה"ד - מחדלו בעניין עשוי לבוא בחשבון גובה השכר

ביהמ"ש העליון קיבל היום באופן חלקי את ערעורה של חברת יכין חקל שבשליטת סמי שמעון על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, שקבע כי על יכין חקל לשלם לעו"ד יצחק יחיאל 4% מערך הקרקע ברוטו עבור פעולות שביצע להפיכת הקרקע מחקלאית לתעשייה ומגורים.



מדובר בשלוש חלקות קרקע חקלאיות בפתח תקווה בהן היו ליכין חקל זכויות. החברה, שהיתה אז בבעלות המדינה, ביקשה לשנות את ייעוד הקרקע ושכרה בשנת 1981 את שירותיו של עו"ד יחיאל לצורך כך. האחרון פעל עבור יכין חקל בעניין עד שבשנת 1989 נחתם הסכם בין העירייה ליכין בעניין הקרקעות.



בשנת 1993 התגלה סכסוך בין החברה לבין עו"ד יחיאל לגבי תשלום שכר הטרחה שלו. יחיאל הגיש תביעה לביהמ"ש, שם טען כי אמנם לא נחתם בינו לבין החברה הסכם שכר טרחה, אך היו בינו לבין המנכ"ל לשעבר שיחות על שכר טרחה בשיעור של 4% מערך המקרקעין לאחר שינוי הייעוד שלהם והדברים לא הועלו על הכתב.



בית המשפט המחוזי פסק כי אמנם לא היה הסכם שכר טרחה אך אין מחלוקת כי השירותים ניתנו על ידו, ולכן עו"ד יחיאל צריך לקבל שכר ראוי על שירותיו וכי 4% משווי המקרקעין שעפ"י חוות דעת עמדו על כ-37.5 מיליון שקל מהווים שכר ראוי.



ביהמ"ש המחוזי קבע עוד כי 4% אלו נגזרים משווי המקרקעין ברוטו, משמע מבלי לנכות משוויים תשלומי חובה הנובעים משינוי הייעוד והמוטלים על החברה, כמו דמי היתר למינהל והיטל השבחה לעירייה. בסופו של דבר קבע לו ביהמ"ש המחוזי שכר טרחה של 1.19 מיליון שקל, ובצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, עמד הסכום על כ-3 מיליון שקל.



יכין חקל עירערה על פסק הדין באמצעות עוה"ד יוסף בנקל ושמואל גלינקא. טענתה המרכזית בערעור היתה כי שכר הטרחה, הגם שהיה אמור להיפסק באחוזים, היה צריך להיגזר משווי המקרקעין נטו לחברה ולא ברוטו כפי שקבע ביהמ"ש.



בנקודה זו קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור החברה, אולם באופן חלקי. ביהמ"ש העליון קובע בהחלטתו כי "מקובלת עלי התפישה לפיה האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת בראש ובראשונה על שכמו של עוה"ד, ומחדלו בעניין זה, אף כי איננו שולל ממנו את עצם הזכאות לשכר ראוי, עשוי לבוא בחשבון גובה השכר".



ביהמ"ש קובע למעשה כי בהיעדר הסכם שכר טרחה, ומאחר שמומחים לעניין גרסו כי הדבר נתון לשיקול דעתם של הצדדים ואין כללים ברורים בעניין, הרי שמן הראוי לחלק את הסיכונים בין הצדדים ולקבוע את השכר הראוי בדרך של התחשבות בחלק מתשלומי החובה.



בנקודה זו קובע ביהמ"ש כי לצורך חישוב שכר הטרחה - 4% - יש להפחית משווי המקרקעין על פי הערכת השמאי את גובה דמי ההיתר ששילמה החברה למינהל אך לא את היטל ההשבחה לעירייה. העליון החזיר את העניין לביהמ"ש המחוזי כדי לבצע את החישוב והטיל על עו"ד יחיאל הוצאות בסך כ-20 אלף שקל.