איך משך מנכ"ל טייקו כספים מהחברה, ולמה נדחה משפטו

כנראה שקוזלובסקי לא ניסה להסתיר את עושרו מנקר העיניים. עושר שנקנה על גב בעלי המניות של טייקו. הוא קנה עבודות אמנות יקרות, כמו עבודה של מונה בסך 8 מיליון דולר ועבודה של רנואר ב-3 מיליון דולר.



הוא רכש מתקן להנחת מטריות בצורה של פודל מזהב. על התענוג הזה הוא שילם לא פחות מ-15 אלף דולר. בווילון האמבט עם חוטי הזהב הוא השקיע 6,000 דולר.



ג'ונסון אומר שאינו מתרשם מהנשים שסבבו את קוזלובסקי. רעייתו, הוא אומר, היתה בסך הכל מלצרית במסעדת דגים. גם שתי פילגשיו, שהיו עובדות טייקו, נאלצו להעיד. "יש לו חיבה לבלונדיניות", אומר ג'ונסון.



לאשתו הוא רכש טבעת בשווי של 5 מיליון דולר. מסיבת הנישואים שלהם שנערכה בסגנון רומאי נערכה באי סרדיניה. את בנותיו שלח קוזלובסקי לאירוע במטוס המנהלים של החברה. הוא קרא לכך "טיסה לצורכי עבודה" ושיגר עמן לשם גם עובד בכיר של החברה.



ג'ונסון אומר ש-11 מתוך 12 המושבעים חשבו שקוזלובסקי אשם במרבית 32 האישומים נגדו. "נקודת המפתח בעיני היא שהם לא קיבלו אישור של הדירקטוריון לפעולותיהם. הם עשו הכל כדי להסתיר את האמת מפני הדירקטוריון, הספרים של החברה, ובעלי המניות. מי שפועל בתום לב לא מסתיר דברים. האמנו שקוזלובסקי ושוורץ עשו הכל כדי לקחת כסף מטייקו בהיחבא".



ומה חשבה רות גורדון?



"הדעה של רות היתה שהמדובר באנשים טובים שלא היתה להם כוונה רעה. היא האמינה שאם הם לקחו את טייקו והפכו אותה מחברה בעלת שווי שוק של 3 מיליארד דולר לחברה של 39 מיליארד דולר בתקופה של 7 שנים, הם צריכים לקבל פצוי הולם, ומה שהם קיבלו זה בעיניה פיצוי הולם. היא גם האמינה שהאישומים נגד קוזלובסקי ושוורץ הם לא יותר מאשר קשירת קשר על רקע גזעי מצד ה"וואספים" נגד ה"פולני" (קוזלובסקי) והיהודי (שוורץ).



ג'ונסון מאמין שמה שגורדון עשתה היה מיועד להפסיק את המשפט. "דיברו על כךשהיא קיבלה איומים אחרי ששמה התפרסם בכלי התקשורת. ממה ששמענו לא היה כל איום. היה מישהו שהתקשר אליה בטלפון ושאל אותה כמה כסף קיבלה מההגנה. היה אדם ששלח לה מכתב עם שמו וכתובתו שמתח עליה ביקורת. זה לא נראה לי כמו איומים ממשיים. אני חושב שהסיפורים על האיומים נועדו לסבך את המצב עוד יותר ולהביא את השופט להכרעה לבטל את המשפט. בזה היא הצליחה.