מי שמשקיעים כיום בביוטכנולוגיה הם דווקא הגופים הקטנים, כמו החממות הטכנולוגיות של הטכניון, NGT בנצרת וניות. אלא שגופים אלה נתקלים במכשול לאחר ההשקעה, בהיעדר שותפים שיוכלו להוביל את החברות הלאה. "יש המון מחקר והמון פטנטים ישראלים בתחום הזה. 45% מהמחקר האקדמי הולך למדעי החיים וחלק ממנו מגיע לביוטכנולוגיה", מסביר זוהר גנדלר, מנכ"ל חממת הטכניון בה שותפות כיום ארבע קרנות הון סיכון. "הבעיה היא שבקצה השני של המשוואה אין מי שיקח את הפיתוחים האלה הלאה. אין משקיעים שמוכנים להשקיע עוד כסף. ובתחום הזה צריכים הרבה כסף. עד ניסויים בחולדות אפשר להגיע עם חצי מיליון דולר, שאפשר לקבל בחממה, אבל זה לא מספיק לניסויים בחזירים".
אבנר לושי, מנהל חברת LTS שפועלת בתחום ההשקעות וההנפקות של מדעי החיים, מאמין כי יש עיוות בתעשיית הביוטכנולוגיה הישראלית. "ידוע שתהליך ההשקעה בביוטכנולוגיה דורש הרבה זמן וכסף. בישראל בפירוש אין עניין רציף ומספיק כדי לקיים פה תעשיית ביוטכנולוגיה. לחברות קשה מאוד לגייס. חברות דומות לחברות ישראליות בארה"ב היו מצליחות לבצע סבבים של 30 מיליון דולר, אבל פה הן לא מצליחות לגייס אפילו מיליונים בודדים. זו הסיבה שהחברות האלו נדחפות לחו"ל.
"הבסיס קיים, אבל אין די משאבים. עד שלא ישתנה טעמם של המשקיעים אין דרך להקים פה תעשיית ביוטכנולוגיה".
"תעשיית ביוטכנולוגיה בישראל היא חלום באספמיה, והגיע הזמן לומר זאת"
עודד חרמוני
2.5.2004 / 8:11