51% מדייני בתי הדין הרבניים בעלי תואר "אב בית דין" - המקביל לנשיא בית משפט שלום מבחינת גובה השכר והתנאים

כמה אבות בית דין צריך כדי לדון בתביעת גירושין אחת? במערכת בתי הדין הרבניים עדיין לא חישבו את התשובה המדויקת לשאלה הזו. 12 בתי דין רבניים אזוריים פועלים בישראל - מלבד בית הדין הרבני הגדול, המשמש ערכאת ערעור - ובהם מכהנים 92 דיינים. 47 מהם, שהם 51%, נושאים בתואר "אבות בית דין", דרגה המקבילה לנשיא בית משפט שלום מבחינת גובה השכר והתנאים.



בחוק הדיינים, המסדיר יחד עם חוק שיפוט בתי הדין הרבניים את פעולתם של בתי הדין, אין כל הוראה המחייבת שבראש הרכב דיינים יישב אב בית דין, אבל גם אם היתה הוראה כזו, קובע דו"ח מבקר המדינה, לא היה צורך ביותר מ-23 אבות בית דין - כמספר ההרכבים בכלל בתי הדין.



המספר בפועל, כאמור, יותר מכפול. כך יוצא שבהרכבים רבים מכהנים שני אבות בית דין. לפעמים כל השלושה נהנים מהמעמד הגבוה. שכר הבסיס של אב בית דין הוא 21,300 שקל - גבוה בכמעט 3,000 שקל משכרו של דיין רגיל. לשם השוואה, בבתי משפט השלום ברחבי הארץ מכהנים 340 שופטים, ורק שישה מהם נושאים בתואר נשיא בית המשפט - פחות מ-2%.

סדרי המינהל של עבודת בתיוהדין קובעים כי הדיונים בפני ההרכבים יחלו בשעה 9:00 בבוקר, ויימשכו עד 13:30 בצהריים. עוד קובעות ההוראות כי ביתוהדין יקיים דיון בכל התיקים שנקבעו לשמיעה באותו יום, "אפילו חלפה השעה הנקובה לסיום שמיעת המשפטים". ביולי 1995 הנחה שר הדתות דאז, הפרופ' שמעון שטרית, לשמוע משפטים בכל יום מהשעה 9:00 ועד 14:00. אולם ההוראות הללו אינן מקוימות. למעשה, המבקר לא היה צריך להעמיק בחקירתו כדי להעלות את הממצא הזה. המסקנה הזו נובעת מתוך סדרי ההסעות של הדיינים מביתם למקום עבודתם ובחזרה. כך למשל, 15 מתוך 25 הדיינים העובדים בביתוהדין הרבני בתל אביב מתגוררים בבניוברק, והנהלת בתיוהדין אירגנה להם הסעה מאורגנת. בהסכם שנחתם בינואר 2003 עם חברת הסעות נקבע כי ההסעה תצא מביתוהדין בתלואביב בכל יום בשעה 13:30. המרחק שבין ביתוהדין הרבני בתל אביב לבין מקום מגוריהם של רוב הדיינים המכהנים בו, הוא עוד הבעיה הקטנה. במקומות אחרים הדיינים כלל אינם מתגוררים בתחום השיפוט של ביתוהדין שבו הם עובדים, וזאת בניגוד להנחיה של הנהלת בתיוהדין מלפני יותר מו25 שנים. מנהל בתיוהדין סבור כי הנסיעות הארוכות של דיינים המתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של בתיוהדין שלהם הן אחת הסיבות לאיחורים לעבודה וליציאה המוקדמת "לפני סיום יום העבודה", כלשונו הנקייה של המבקר. כדי להבטיח את קיום ההוראה נדרש כל מי שמגיש את מועמדותו לוועדה למינוי דיינים, לחתום על התחייבות להעתיק את מקום מגוריו הקבוע, יחד עם משפחתו, לאזור של ביתוהדין שבו ישובץ כדיין. המועמד חותם גם כי ידוע לו שאם לא יעמוד בהתחייבותו רשאי שר הדתות להגיש קובלנה משמעתית נגדו. עם זאת, מצא המבקר כי יותר משליש מהדיינים אינם מתגוררים בתחום השיפוט שלהם. כך, למשל, נמצא כי כמה דיינים המכהנים בבתיוהדין בחיפה, בנתניה ואפילו בבארושבע עושים את דרכם יוםויום הביתה ו לירושלים. עיר הקודש היא גם ביתם של כל הדיינים בביתוהדין באשדוד. מכל החריגות מכללי מינהל תקין, דומה שסיפורו של ביתוהדין הרבני בנתניה מדגים את הפגיעה באוכלוסייה הנזקקת, בלית ברירה, לשירותיהם של הדיינים. עד סוף שנת 1997 כיהן בנתניה הרכב אחד של דיינים, ואז נוסף הרכב שני. שני ההרכבים לא מסתדרים היטב ביניהם, ועל אף שלכאורה חלוקת העבודה ביניהם ברורה )הרכב אחד אמור לטפל בתיקים ששם משפחתו של התובע מתחיל באותיות א' עד כ', והאחר ביתר התיקים( התגלגלו בביתוהדין כמה וכמה תיקים ששני ההרכבים סירבו לדון בהם, תוך שכל הרכב מטיל את האחריות לדון בתיק על ההרכב האחר. גם פניות של מנהל בתיוהדין ושל נשיא ביתוהדין הרבני הגדול לא הועילו. באחד המקרים הללו כתבה מתלוננת להנהלת בתיוהדין: "שובצתי לדיון בהרכב אחד, אולם הוא סירב לדון בתיק. לכשהועבר התיק להרכב האחר, סירבו גם הם לדון בו... וכך לתדהמתי נזרק התיק שלי מהרכב להרכב מבלי שנמצא הרכב שירצה לדון בו". מנהל בתיוהדין השיב לה כי הוא "מיצר על המצב המשונה" וכי עשה מאמצים רבים לפתור את הבעיה, אך הדבר לא עלה בידו. "העימותים בין שני ההרכבים פוגעים בשירות למתדיינים", כותב המבקר, "ועל נשיא ביתה דין הרבני הגדול למצוא דרך לשים להם קץ