השופטת אלשיך: הסתלקותו של נתן טורנר, מבעלי קווי אשראי, מירושת אביו מהווה הענקה פסולה לאמו ואחותו

השופטת ורדה אלשיך ביטלה באופן רטרואקטיבי את הודעת ההסתלקות של נתן טורנר - אחד מבעליה של קבוצת קווי אשראי לישראל, שמצוי בהליכי פשיטת רגל - מצוואת אביו גבריאל טורנר. ככל הידוע, בין הנכסים של האב נמצאות שתי וילות בקיסריה.



בכך חזר טורנר להיות אחד מהיורשים על פי צוואת אביו, וכעת יוכל הנאמן שלו בפשיטת הרגל, עו"ד משה שפורן, לקבל את חלקו כדי להעניקו לנושיו. חובותיו של טורנר לנושים ובעיקר לבנק הפועלים ואגוד נאמדים בכ-14 מיליון שקל.



נתן טורנר, ביחד עם יובל רן, היה מבעלי השליטה בקבוצת קווי אשראי לישראל, שקרסה בהותירה חובות עתק לבנקים. בראשית השנה שעברה הוכרז טורנר כפושט רגל ועו"ד שפורן מונה כנאמן על נכסיו.



אביו של טורנר נפטר עוד בשנת 1998, כאשר בצוואתו הוא העניק חלק מנכסיו לבנו. בספטמבר 1999 הודיע טורנר, שכבר אז היו כנגדו פסקי דין שחייבו אותו בתשלום של מיליוני שקלים לבנקים, כי הוא מסתלק הסתלקות כללית מהצוואה של אביו וזאת בטרם ניתן צו קיום צוואה.



בעקבות זאת, הגיש הנאמן בקשה לבטל את ההסתלקות, שכן לטענתו מדובר בהענקה פסולה לבני משפחתו, שלפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל ניתן לבטלה.



מנגד טען טורנר כי במהלך השנים בהם היה מושקע בקווי אשראי, הוא נטל מאביו הלוואות של מיליוני דולרים וכי הוסכם בינו לבין אביו כי ההלוואות הללו יוחזרו מחלקו בעיזבון לאחר פטירת האב. לאור זאת טען טורנר כי במועד פטירת האב לא היתה לו למעשה כל זכות בעיזבון. אמו ואחותו הגישו התנגדות לבקשת הנאמן וטענו כי האב העמיד את ההלוואות לבנו כדי שזה לא ישקע בחובות, ולמעשה חובות אלו כבר גרעו מחלקן של האם והאחות כספים רבים וכעת בקשתו של הנאמן תפגע בהן פעם נוספת.



עוד נטען על ידן כי למעשה הפך העיזבון לנושה של הבן, ולכן לכל היותר הודעת ההסתלקות של הבן מהווה "העדפה" פסולה של נושה ולא "הענקה". ההבדל הוא, שביטולן של העדפות פסולות אפשרי רק בתקופה של שלושה חודשים לפני הבקשה של פשיטת הרגל ולכן לא ניתן לבטל במקרה זה את בקשת ההסתלקות.



אלשיך קובעת כי כאשר נפטר אדם, עוברים נכסיו לעזבונו ובאותו מעמד קמה לכל אחד מהיורשים זכות לחלקו בנכסי העזבון. השופטת קובעת כי אין ספק שלזכות זו ערך כלכלי ולכן הויתור על זכות זו ללא תמורה יכול להוות הענקה אסורה על פי הפקודה. עוד קובעת השופטת, כי במועד בו ויתר לכאורה טורנר על זכותו בעזבון הוא היה כבר חדל פרעון, ולכן אסור היה עליו להעניקה ללא תמורה.



השופטת דוחה את הטענה כי העיזבון משמש כנושה של הבן בגין אותן הלוואות שניתנו לו על ידי האב, שכן לא הונחה בפני ביהמ"ש שום תשתית ראייתית לכך ולכל היותר הטענות הללו מתישבות יותר עם מצב בו העניק האב לבן את הכספים במתנה.



השופטת קובעת כי האב המנוח יכול היה בכל שלב להדיר את בנו מהירושה על ידי שינוי הצוואה ואם היה עושה זאת לנאמן לא היה כל פתחון פה נגדו, אך מאחר והדבר לו נעשה וטורנר נותר יורש הרי הזכות לרשת נכנסה את תוך מצבת נכסיו.



לאור זאת, קובעת השופטת כי הסתלקותו של טורנר הינה הענקה ללא תמורה והיא בטלה ולחייב ולנאמן שבא בנעליו זכות לחלקו בירושה.