מנורה גאון בביקורת על האוצר: הפרטת לאומי באופציות לאזרחים - פתרון גרוע; עדיף למכור המניות בבורסה

נראה כי המצב הקיים, בו הפרטתו העתידית של בנק לאומי נותרת על הנייר בלבד, מתאים למרבית הגופים הקשורים בעניין. הנהלת הבנק אינה מאוימת על ידי אי ודאות של בעלות חדשה; יועצים מחו"ל יכולים להמשיך לייעץ; ומשרד האוצר יכול להמשיך להנות מן הכותרות בדבר ההפרטה הקרובה והשלכותיה החיוביות על המשק.



כך כותב מנהל המחלקה הכלכלית של מנורה גאון, מירון קצפ. הוא מותיר למניית הבנק המלצת "קניה" ומעלה לה את מחיר היעד מ-11.95 שקל ל-12.22 שקל - מחיר הגבוה בכ-52% מהמחיר של מניית הבנק בבורסה. קצפ מציין כי המכפיל הראוי לבנק הוא מכפיל הון של 1.23, בעוד שהבנק נסחר בבורסה במכפיל הון של 0.84.



במנורה גאון מעלים ביקורת על תוכנית ההפרטה של הבנק, אשר ממשיכה לדשדש, כאשר קצפ כותב בציניות מסוימת כי: "לדעתנו, יש עדיין מספר טעויות שלא נעשו בתחום זה, אולם אנו בטוחים שהן תיעשנה עד שהבנק יצא מידי הממשלה".



בעניין תוכנית האופציות שעלתה באחרונה לכותרות, אומר קצפ כי התוכנית כרוכה בבעיות לוגיסטיות מיותרות הכוללות את ההדפסה והמשלוח עצמו, הפיקוח שהאופציות יגיעו ליעדן, ההדרכה לציבור ועוד. בנוסף, התוכנית מותירה בידי הציבור אפשרות שלא לממש את האופציות למניות ולקבל את שוויין. דבר זה עשוי להותיר בידי המדינה כמות לא מבוטלת של מניות, אותן היא תצטרך למכור מאוחר יותר.



במנורה גאון סבורים כי עדיף לחסוך את כל התהליך ולמכור את המניות בבורסה או בחבילות למשקיעים המוסדיים (כפי שנעשה במקרה של בזק ? א.מ.), ולהוציא סוף סוף את המדינה מההשקעה בבנק. בכל מקרה, ובלי קשר לדרך בה יופרט הבנק, במנורה גאון ממשיכים להעריך כי לאחר השלמת המהלך, הבנק יציג שיפור בנתונים התפעוליים שלו.



כמו כן, מתייחס קצפ לעניין הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מניהול הבנקים. להערכתו, דרוש לחץ ציבורי גדול בהרבה מן הלחץ הקיים כיום, כדי להתמודד עם הלחץ הנגדי של הבנקים. אולם הוא סבור כי בסופו של התהליך תבוצע הפרדה כזו. ההפרדה תפגע אמנם בהכנסות השוטפות של הבנקים, אולם הם ייהנו הן מן ההכנסות המיידיות מן המכירה והן מהכנסות עתידיות משיווק המכשירים הפיננסיים לעיל.



במנורה גאון מציינים כי שנת 2003 הייתה למעשה תמונת ראי של שנת 2002 בכל הקשור לרווחים הנובעים משוק ההון - הן מרווחים מירידת התשואות באג"ח והן מהרווחים מהמניות. הרווחים משוק ההון גרמו לשנה שעברה להיראות טובה בהרבה מכפי שהיתה באמת. הדבר בלט במיוחד בבנק לאומי, שמושפע מהעליות בשוק ההון גם בשל הייעודה לפיצויים של עובדי הבנק, אשר תרמה לרווחיו בשנה שעברה כ-220 מיליון שקל.



בנוסף נהנה הבנק ב-2003 מירידה קלה בהפרשות לחובות מסופקים ובשכר, וכן מעליית רווחי החברות הבנות. כמו כן שופרה רווחיות הבנק בזכות גידול במרווחי הריבית וקיטון בתחרות בתחום כרטיסי האשראי.



בשנה הנוכחית, מעריך קצפ, צפוי הרווח מפעילות מימון של הבנק להתבסס על רמה של כ-1.5-1.6 מיליארד שקל ברבעון, וההפרשה לחובות מסופקים תרד בהדרגה מרמה של 1.11% ב-2003 לרמה של כ-1% ב-2004 ושל כ-0.8% בשנת 2005.



ההכנסות התפעוליות והאחרות של הבנק צפויות לצמוח בקצב של 2% - 3% בגלל העמקת הגביה וביטול הטבות מהעבר. מנגד צפויה להימשך הירידה בהוצאות השכר, אם כי בקצב נמוך מהרצוי, וזאת בגלל מבנה הטייס האוטומטי של השכר בבנקים.



בעניין עלויות השכר כותב קצפ כי למרות הפרישה של 850 עובדים בשנתיים האחרונות, לא ראינו ירידה משמעותית בעלויות השכר וחמור מכך - השכר והעלות לעובד אף עלו. זאת, למרות שלכאורה הפורשים היו אמורים להיות בעלי שכר גבוה יחסית.



במנורה גאון סבורים כי בנק לאומי ידווח ברבעון הראשון של השנה על הכנסות מפעילות מימון של 1.588 מיליארד שקל, הפרשות לחובות מסופקים של כ-615 מיליון שקל ורווח נקי של כ-231 מיליון שקל.



בסיכום השנה כולה צפוי הבנק לדווח על הכנסות מפעילות מימון של 6.298 מיליארד שקל, הפרשות לחובות מסופקים של כ-1.742 מיליון שקל ורווח נקי של כ-1.342 מיליארד שקל. ב-2005 צפוי הבנק להציג הכנסות מפעילות מימון של 6.519 מיליארד שקל, ההפרשות לחובות מסופקים ירדו לרמה של כ-1.45 מיליארד שקל והרווח הנקי יצמח לרמה של כ-1.711 מיליארד שקל.