48 השעות האחרונות במירוץ אל ערוצי הטלוויזיה הנכספים הזכירו במידה רבה משחק כדורסל משובח: ככל שהדקות נקפו המתח בקרב האוהדים גבר, הספקולציות פרחו, השמועות עשו שעות נוספות. וכמו בכל משחק טוב, גם מקומם של מהפכים של הרגע האחרון לא נפקד. אם להמשיך את הדימוי הספורטיווי, קבוצת "שידורי עדן" (מנכ"ל - מוטי קירשנבאום), נחתה במרכז המגרש עם הליקופטר (נציגי הקבוצה, כזכור, הגיעו למעמד הגשת ההצעה באמצעות מסוק ממש ברגע האחרון, אם לא אחריו), ומיד התפנתה להניף את הגביע.
ההכרזה על הזוכים במכרזים לא תגדע באחת את ההמולה שאחזה בתקופה האחרונה בברנז'ת הטלוויזיה והתקשורת. משחק הכיסאות המוסיקליים רק בתחילתו: המפסידים של היום יכולים למצוא את עצמם מחר בתפקידי מפתח בהרכבי הקבוצות המנצחות. כוכבי "חדשות ישראל", שלא יזכו להפעיל את ערוץ החדשות
החדש, אולי יהיו אלה שיפעילו את חברת החדשות של הערוץ השלישי, שמחוייב בהקמתה שנה אחרי תחילת שידוריו. ירון דקל ואילנה דיין מ"חדשות ישראל" היו בוודאי שמחים להתבשר על תום הרומן שלהם עם רשות השידור וטלעד, אבל סביר להניח שהם לא יישארו מחוסרי תעסוקה.
הציבור לא מתעניין
הציבור הרחב רחוק מכל ההתרחשות הזו. שמונה שנים אחרי שערוץ 2 עלה לאוויר, סקרי דעת קהל מוכיחים פעם אחר פעם, שרוב הציבור לא מבחין בין טלעד לרשת, ובין שתיהן לקשת, למרות המאמצים הרבים שאלה השקיעו בשנים האחרונות במיתוגן. לכן הזכייה של "שידורי עדן" ו"ישראל 10" במכרז על הערוץ המסחרי, ו"חדשות 24" בזיכיון להפעיל את ערוץ החדשות לא אומרת לציבור דבר.
מבחינת הצופים, שינוי מתרחש רק כשאפשר להבחין בו על המסך. למשל, כשנסים משעל יחדל להגיש את תוכניתו בערוץ 2 לטובת עיסוקו כמנכ"ל ערוץ החדשות. אחד השינויים המשמעותיים ביותר כבר קרה: יעקב אילון נטש את כס המגיש של חדשות ערוץ 2. הוא העדיף להמר על תפקיד ראש מערכת החדשות של הערוץ החדש, וזכה.
נדמה שמעולם לא השקיעו כל כך הרבה אנשי עסקים את ממונם בעסק שסיכויי ההצלחה שלו כל כך מעורפלים. שלוש הקבוצות שזכו במכרז מורכבות משורה ארוכה של משקיעים, בדרך כלל יותר מעשרה, בין השאר משום שמדובר בהשקעה שכרוך בה הימור מסוים. לא תמיד המוטיווציה להשקעה נובעת מהציפייה לרווח כלכלי גדול: לחלק מבעלי ההון האפשרות לשוחח בישיבת דירקטוריון עם כוכב הטלוויזיה על תוכניתו החדשה, קורצת לא פחות מאשר הסיכוי לגזור קופון נאה בעסק אחר, נטול אבק כוכבים.
לכל גורם בתעשיית הטלוויזיה ובשוק העסקי תחזית משלו לגבי האופן שבו שוק הטלוויזיה יגיב להוספת שני ערוצים מרכזיים. יש יותר מתשובה אפשרית אחת לשאלה אם שוק הפרסום קרוב לרוויה, או שהוא מסוגל לפרנס בכבוד ערוצי טלוויזיה נוספים.
אל הבלתי ידוע הזה צריך להוסיף את המצב הביטחוני המעורפל. אם אי היציבות הביטחונית תימשך, או אפילו תידרדר לאי וודאות גדולה עוד יותר, מצבן של התחנות המסחריות יהיה לא פשוט. הנה פרדוקס אפשרי: בשעת מצוקה בטחונית, סביר להניח שתהיה יותר צפייה בטלוויזיה, בעיקר בתוכניות האקטואליה ובערוץ החדשות. לכאורה, יותר רייטינג אמור יהיה להביא יותר איתנות כלכלית; אבל מצב ביטחוני רעוע, כידוע, משפיע גם על המשק, המפרסמים לא ממהרים להיפרד ממזומנים, וכל נקודת רייטינג עלולה להיות שווה הרבה פחות הכנסות. כבר הוכח שלא תמיד מתקיים יחס ישיר בין אחוזי צפייה לאחוזי רווח.
הפער הפך לפולקלור
הרבה מאמץ הושקע במועצת הרשות השנייה ובמועצת הכבלים והלוויין בחיבור המכרזים. הקבוצות השונות עשו מאמץ גדול לעמוד בתנאי המכרז ולהרשים את מקבלי ההחלטות; אלה עלולים להיות מופתעים מכך שמרגע זה והלאה הקבוצות הזוכות ישקיעו פחות מאמץ בקיום ההבטחות. הפער בין מה שהובטח בזמנו על ידי זכייניות ערוץ 2 בעת הריצה למכרז לבין מה שקויים כבר הפך לפולקלור. גם הפעם, סביר להניח, למציאות יהיו תכתיבים משלה, והרבה תוכניות שנראו טוב על הנייר, ייראו הרבה פחות טוב על המסך.