15 אלף שקל בחודש, לשעת עבודה ביום

מאת בועז לוי

ק' עובד כמעט שנתיים במרכז הפיתוח הישראלי של אחת מחברות ההיי-טק הגדולות בעולם. להערכתו, הוא השתמש בתקופה זו בפחות מ-40% מיכולותיו. "היו תקופות יותר לחוצות שנמשכו חודש-חודשיים", אומר ק', "אך ניתן לומר שבמשך שנה וחצי קיבלתי משכורת גבוהה בעבור תמורה מועטה. אומנם לאחר שקיבלו אותי לעבודה התחלתי לעבוד על פרויקט, אך מהר מאוד הוא התבטל, ונותרתי בלא תעסוקה".

לשאלה כיצד עושים זאת השיב: "מורידים שירים בנאפסטר, עושים סידורים בטלפון, לוקחים הפסקות קפה של שעה ויוצאים לארוחות צהריים שנמשכות לעתים גם שעתיים".

מסתבר שלא כל העובדים בחברות ההיי-טק הישראליות עבדו קשה ב-2000. ההנחה לפיה בהיי-טק מקבלים משכורות גבוהות ותנאים מצוינים כדי לפצות את העובדים על השעות הרבות שהם משקיעים בעבודה - נכונה רק בחלקה. משכורות גבוהות? בהחלט. עבודה קשה? לא תמיד.

עדותם של כמה עובדים בחברות היי-טק ישראליות שופכת אור על תופעת הבטלה בענף. בנוסף על הגלישה באינטרנט בשעות העבודה וההפסקות הממושכות, עובדים מובטלים שלא מרצון מצאו פתרונות יצירתיים להפגת השעמום, למשל, לשחק פינג פונג. שולחן המשחק, כמו גם אמצעים אחרים להפגת השעמום, סופקו על ידי החברות.

במחלקה שבה עבד ק' החליטו כמה מהעובדים לקצץ את זמני השהות במשרד. "מאחר שלא החתמנו כרטיס בכניסה, היו כאלה שנהגו להגיע לקראת הצהריים ולעתים לעזוב לאחר שעות ספורות", הוא אומר. "היה אפילו מישהו עייף במיוחד שנהג להביא שק שינה, להיכנס לחדר צדדי ולישון עד שעות אחר הצהריים".

ק' אומר כי הדרג הניהולי בחברה ידע היטב שהמחלקה אינה עובדת. מעבר לכך, על אף שהוא וחבריו לא נהנו מעודף מטלות, מחלקת משאבי האנוש של החברה המשיכה לגייס עובדים. "החברה המשיכה לגייס עובדים נוספים, גם כשהיה ברור שלא ניתן יהיה לספק להם תעסוקה", הוא אומר.

ק' מעריך כי ב-2000 הסתכמה עלות העסקת עובדי המחלקה - ה"די מיותרת" כדבריו - במיליוני שקלים. מדובר באנשי תוכנה שעלות שכרם החודשית, כולל רכב צמוד והטבות נלוות, נאמדת ב-20 אלף שקל ויותר.

"ניסינו להבין מדוע מחזיקים בנו מבלי שנעבוד. הרי החברה משלמת על כך כסף רב", אמר ק'. "בסוף הגענו לשתי מסקנות. הראשונה, שכמה מיליוני שקלים הם כסף קטן מבחינת החברה. השנייה, שהחברה מעדיפה להחזיק בנו ולא לפטר אותנו, למקרה שבכל זאת יזדקקו לנו בעתיד. אין ספק כי העלויות והמאמץ הכרוכים בגיוס עובדים חדשים גדולים בהרבה".

באחרונה פוזרו עובדי המחלקה של ק' בין שאר המחלקות בחברה, וכולם חזרו לעבודה במתכונת מלאה. "אף שנהנינו וחגגנו, במבט לאחור אני קצת מצטער על התקופה הזו, שלא תרמה לי מאומה מבחינה מקצועית".

סיפורו של ס', איש תוכנה באחת מחברות ההיי-טק הישראליות המדוברות ביותר בשנים האחרונות, דומה. ס' אומר כי יום העבודה שלו הסתכם בשעה אחת בממוצע. "היינו צוות של שלושה עובדים וכל פרויקט חייב אותנו להשקיע, בעבודה משותפת, בסביבות חצי יום. בשאר השבוע גלשנו באינטרנט, הורדנו שירים ודיברנו בטלפון. זו היתה תקופה נחמדה. קשה להגיד שעבדנו קשה במיוחד". תמורת העבודה המועטה נהנה ס' ממשכורת של כ-15 אלף שקל והוצאות נלוות.

שותף בקרן ההון סיכון אייפקס, אורן זאב, סבור כי תופעת האבטלה הסמויה נפוצה יותר בחברות הגדולות. "בחברות הסטארט-אפ עבדו, ועובדים, קשה מאוד. שם כמעט שלא ניתן להתחמק מעבודה. אולם בחברות הגדולות יותר אפשר היה למצוא דוגמאות כאלה".

זאב מסכים כי הסכומים האדירים שהרעיפה וול סטריט על חברות ההיי-טק, זירזו את היווצרות התופעה. "עד לפני כשלושה חודשים לא פיטרו אף עובד, בוודאי לא מהנדסים שנחשבו לנכס היקר ביותר בתעשייה. כשלא היה לחץ על ה'שורה התחתונה', חברות רבות הרשו לעצמן להשתולל. כיום המצב שונה לחלוטין, עובדה הבאה לידי ביטוי גם בפיטורים וקיצוצים".