בג"ץ קיבל היום את עתירתה של חברת הבנייה דניה סיבוס, וקבע כי ההיתרים שקיבלה להבאתם של 1,075 עובדים זרים בשנת 2003 אינם בטלים, למרות החלטת הממשלה על "סגירת השמיים" ומניעת כניסתם של עובדים זרים לישראל. עתירה דומה של חברת הבנייה א. דורי נדחתה.
מרבית העובדים הזרים מובאים לישראל על ידי חברות כוח אדם על יסוד היתרים המוקצים מדי שנה למעסיקים בענפים השונים. ממשלת ישראל החליטה על צמצום דרסטי של מספר העובדים הזרים השוהים בישראל על ידי הקטנת מספר ההיתרים המוקצים וסילוק עובדים זרים השוהים בישראל שלא כחוק.
מעסיקים נדרשו למלא מכסת העובדים הזרים הקבועה בהיתרים שיינתנו להם, על ידי העסקת עובדים זרים הנמצאים בישראל.
במסגרת מדיניות סגירת השמיים ניתנה אפשרות, בנסיבות מסוימות, להביא עובדים זרים. הסעיף הרלוונטי בהנחייה קובע כי אם משרד הפנים לא יצליח להציע למעסיק עובדים זרים מהארץ בהתאמה למכסה הפנויה שיש לו, תישקל אפשרות להתיר הבאת עובדים מחו"ל.
העותרות ביקשו לחייב המדינה להתיר להן להביא עובדים זרים לארץ. א. דורי ביקשה להתיר לה להביא 131 עובדים שהוקצו לה ב-2002, ודניה סיבוס ביקשה להתיר לה להביא 1,075 עובדים זרים על יסוד היתרים שניתנו לה באפריל 2003 עבור אותה שנה.
העותרות טענו כי עשו מאמץ רציני לגייס עובדים זרים השוהים בישראל אך לא הצליחו לאתר את העובדים הדרושים להן, ולכן ביקשו לאפשר להן להביא עובדים מחו"ל כדי לממש ההיתרים שכבר ניתנו להן המהווים, לדעתן, הבטחה מנהלית מחייבת.
המדינה טענה כי א. דורי אינה זכאית לממש ההיתרים שניתנו לה עבור שנת 2002, ואילו דניה סיבוס, בקבלה את ההיתרים ל-2003, ידעה כבר על מדיניות "השמיים הסגורים". עוד נטען כי העותרות לא ניצלו את מאגר העובדים הזרים השוהים בישראל.
עוד טענה המדינה כי לא ניתן לראות בהיתרים הבטחה מנהלית מחייבת ולחילופין, גם אם יש בהיתרים אלה הבטחה מנהלית, הרי שהיא היתה רשאית שלא לקיימה, שכן אל מול הפגיעה בעותרות עמד לפני המדינה הצורך הלאומי בקיום רפורמה במשק, אשר תיפגע חמורות אם תימשך הבאת עובדים זרים לישראל.
המוקד לסיוע לעובדים זרים הצטרף לעמדת המדינה. בתצהיר שהוגש מטעם המוקד נאמר כי אורגנו ירידי תעסוקה לעובדים הזרים במוקדי הכליאה, טרם סילוקם מהארץ, ולכל הירידים הובאו מספר רב של עובדים העולה על מספר העובדים שהמעסיקים היו מוכנים לקלוט, אך המעסיקים מעדיפים עובדים זרים חדשים שאינם מודעים לזכויותיהם הסוציאליות - כך נטען בתצהיר.
בג"ץ קבע כי היתרים שניתנו בעבר על פי מדיניות שהיתה קיימת באותה עת אינם מבססים ציפייה לגיטימית כי מדיניות זו תימשך. הקצאת העובדים שנתית, והיתרים שלא מומשו בשנה מסוימת אינם נזקפים לזכות המעביד לשנים הבאות, ולכן נדחתה עתירתה של א. דורי.
עתירתה של דניה סיבוס, שהוגשה ב-2003, התקבלה. בג"ץ קבע כי ההיתרים לדניה סיבוס ניתנו לאחר קבלת ההחלטה על מדיניות "שמיים סגורים", החלטה שבאה לידי ביטוי בנוהל המאפשר, כאשר הדבר נדרש, הבאת עובדים זרים מחו"ל. בג"ץ לא קיבל טענות המדינה על בטלותו של הנוהל, וקבע כי נוהל זה אינו סותר את המדיניות שנקבעה.
בנוגע לשאלה האם דניה סיבוס במאמץ ראוי היתה יכולה לגייס העובדים הדרושים מבין העובדים השוהים בארץ, קובע בג"ץ כי זו נותרה במחלוקת. בהחלטה נאמר כי החברה תצטרך להוכיח טענה זו בפני משרד הפנים. אם תוכיח כי אינה מצליחה לגייס את העובדים הדרושים לה מבין העובדים השוהים בארץ, יהיה על הרשויות לאפשר לה לגייס עובדים בחו"ל, "זולת אם יימצא להן טעם כבד משקל די כדי לבטל היתרים שכבר ניתנו".
מנכ"ל דניה סיבוס, איתמר דויטשר, אמר היום בעקבות ההחלטה: "נגרמו לנו נזקים כלכליים עצומים בשנים האחרונות לאור מדיניות הממשלה בנושא העובדים הזרים. אנו טענו שמקרה דניה סיבוס שונה משאר החברות, ואנו זכאים להביא עובדים זרים גם במסגרת הנהלים החדשים שקבעה הממשלה. היום התברר שצדקנו בטענותינו, לצערי רק לאחר שנאלצנו לפנות לערכאות משפטיות. אנו לומדים את משמעות פסק הדין, ושוקלים את המשך פעילותנו בנושא".
(בג"ץ 3541/03; בג"ץ 6755/03)
בג"ץ: דניה סיבוס תוכל להביא יותר מ-1,000 עובדים זרים אם תוכיח שאין ביכולתה לגייסם מקרב העובדים הזרים בארץ
עינב בן יהודה
17.5.2004 / 14:23