ימי הזוהר של בעלי העניין: בארבעת החודשים האחרונים מכרו מנהלים בכירים מניות ב-14.4 מיליארד דולר

מאת אריק דאש ודיוויד ליאונהרדט



אלה הם ימי התהילה של יצרנית הציוד הרפואי זימר הולדינגס. מחיר המניה שלה כמעט הושלש מאז הופרדה מחברת התרופות בריסטול מאיירס סקוויב. כשריי אליוט, היו"ר והמנכ"ל של זימר, נשאל אם הימים הטובים יישארו עמנו, הוא ענה: "הם עוד לא הגיעו". אבל בכל זאת, אליוט ושני סגניו מימשו 70%-30% ממניותיהם, וגרפו 28 מיליון דולר בסה"כ.



ברחבי עולם העסקים האמריקאי מוכרים מנהלים בכירים מניות כאילו היתה זו 1999. מלבד מנהלי זימר מתבלטים כמה מנהלים בכירים אחרים במכירה של נתחים גדולי ממדים של אחזקותיהם האישיות בעתידן של החברות שאותן הם מנהלים. בחברות ונדי אינטרנשונל, קואלקום, אוקסידנטל פטרוליום ובוסטון סיינטיפיק, מכרו בכירים לפחות מחצית מאחזקותיהם, לפי ניתוח של חברת המחקר סאנדייביזנס.







לדוגמה, בין יולי 2003 לאפריל 2004 מכר דיוויד קריינברג, סמנכ"ל הכספים של קומברס, מניות בשווי מיליון דולר - 68.9% מכלל אחזקותיו; זאב ברגמן מקומברס מכר מניות בשווי 1.9 מיליון דולר, שהיו 59.8% מאחזקותיו. בלי קשר לביצועי החברות והמניות, מנהלים רבים כבר הרוויחו מיליוני דולרים, ויוכלו לפרוש עם כיסים מלאים.



חברות מדווחות על אחזקות ומכירות של בעלי עניין בדו"חות נפרדים, כך שקשה להבחין בשיעור האחזקות שמוכרים מנהלים אלה מתוך המענקים שניתנו להם. מומחים אומרים ששיעור החלק הנמכר חשוב לא פחות מאשר שוויו הדולרי - עד כמה מוכנים המנהלים לקשור את עתידם האישי בזה של החברה.



לבכירים יש זכות למכור את אחזקותיהם. מנהלי זימר, לדוגמה, מכרו מניות כדי לגוון את תיק ההשקעות שלהם, אמר דובר החברה. "אני לא חושב שזה משקף אי אמון בחברה", הוא אמר.



בכירים בחברות אחרות מנמקים באופן דומה את מכירותיהם. פול דונובן, דובר בוסטון סיינטיפיק, אמר כי סמנכ"ל הכספים לורנס סי. בסט, היה ראוי לקצור את פירות ההצלחה של מניית החברה. בסט פדה 152 מיליון דולר במניות החברה, רובן מאופציות שהחזיק זמן רב. מנהלים אחרים רוצים את הכסף לפרישה או לתכנון נכסים, אומרים נציגי החברות. אחרים ממשיכים להחזיק מספר רב של אופציות שיוכלו לממש בעתיד.



הגידול במכירותיהם של בעלי עניין מעיד על כך שמנהלים רבים סבורים כי המניות נותרו יקרות, למרות הירידות ב-2002-2000. מדד S&P 500 נסגר ביום שישי במכפיל רווח של כ-20, מעל הממוצע ההיסטורי שלו.



מכירות בעלי העניין הואטו בשבועות האחרונים עם נפילת השוק, אולם היקפן עדיין מרשים. בארבעת החודשים הראשונים של השנה מכרו מנהלים בכירים מניות ב-14.4 מיליארד דולר, לעומת 4 מיליארד דולר בתקופה המקבילה ב-2003, לפי תומסון פייננשל.



"מאז 1971 לא היתה מכירה בהיקף כה גדול", אמר דיוויד קולמן, עורך "ויקרס ויקלי אינסיידר ריפורט".



מתוך 1,179 מנהלים בכירים שנבדקו, 419 מכרו מניות בין 1 ביולי 2003 ל-7 באפריל 2003, לפי סאנדייביזנס. חמישים מכרו יותר משליש מאחזקותיהם - כולל 13 שמכרו יותר מחצי. טוד נלסון, מנכ"ל אפולו גרופ, הבעלים של אוניברסיטת פיניקס, מכר 93% מאחזקותיו. אחריו נמצא דייל ר. לורנס, נשיא חברת הנפט אוקסידנטל, וג'ון שוסלר, יו"ר ומנכ"ל ונדי. בממוצע מכרו מנהלים בכירים בחברות גדולות שביעית מאחזקותיהם. ג'ון צ'יימברס מסיסקו, קרייג בארט מאינטל וביל גייטס ממיקרוסופט מכרו פחות מ-7% ממניותיהם. מג ויטמן מאי-ביי וג'פרי אימלט מג'נרל אלקטריק מכרו פחות מאחוז. סם פלמיסנו מ-IBM לא מכר כל מניות.



בכירים מעטים הגדילו את אחזקותיהם בשנה האחרונה על ידי קניית מניות בכספם שלהם, אם כי חלקם קיבלו מענקי אופציות חדשים. אחד מ-20 מנהלים אלה היה ג'יימס קילטס מג'ילט, שהוסיף לאחזקותיו במניות החברה בין יולי 2003 לאפריל 2004, כ-609 אלף דולר. סה"כ קנו מנהלים בכירים מניות של החברות שהם מנהלים ב-430 מיליון דולר בארבעת החודשים הראשונים של השנה, לעומת מיליארד דולר בתקופה המקבילה, לפי תומסון פייננשל. כתוצאה מכך, יחס רכישות-מכירות של בעלי עניין ירד לשפל של כמה עשורים.



הלך הרוח שלאחר פרשיית אנרון כמעט לא הביא עימו שינויים בכללים של מכירות בעלי עניין. לפחות 30 חברות, כולל יצרנית המרקים קמפבל וסיטיגרופ, אימצו תוכנית "החזקה", המחייבות בכירים להחזיק אחוז קבוע ממניותיהם למשך שנה או שנתיים לפחות. רוב החברות אימצו כלל זה ב-18 החודשים האחרונים.



אולם שנה או שנתיים אינן נחשבות טווח ארוך עבור רוב המשקיעים. כמה מהם החלו לנסות לאלץ את החברות לקבוע כללים נוקשים יותר. מטרתם היא למנוע מהן להשתמש באופציות בתור כספומטים בלתי מוגבלים.



בעלי המניות של שמונה חברות הגישו הצעות שידרשו מהמנהלים הבכירים להחזיק שיעור משמעותי מהמניות שהם מממשים ממענקי אופציות, לפי נתוני המרכז למחקר אחריות משקיעים בוואשינגטון. אחת מחברות אלו היתה יצרנית התוכנה אדובי, אשר קרן הפנסיה של עובדי המדינה, המשקיעה בה, דרשה כי מנהליה יחזיקו ב-75% מכל המניות שמנהליה מממשים ממענקי אופציות. ההצעה זכתה לתמיכה של שליש מבעלי המניות, ונפסלה.



שתי קבוצות מחקר הממומנות על ידי חברות - קונפרנס בורד והשולחן העגול העסקי - הכריזו על תמיכתן בכללי החזקה לטווח ארוך, אך לא פירטו את הכללים הנדרשים. חברות מסוימות מאלצות מנהלים להחזיק מניות ששוויין פי כמה ממשכורתם השנתית, אך לא מגבילות את שאר המניות.



הדירקטוריונים עצמם הם שיצטרכו לפעול לשינוי. הם אינם זקוקים לאישור בעלי המניות או לחוקים כדי לדרוש מבכירים להחזיק במניות. "מנהלים רבים היום אינם שחקנים לטווח ארוך. הם לא וורן באפט", אמר סנטור פיטר פיצג'רלד, רפובליקאי מאילינוי, שניסה לקדם שינויים בחוקי המינהל התקין.



פיצג'רלד זוכר כי סבו, אדוארד גוסלין, קיבל מענק אופציות שייצג 10% ממניות חברת פיניקס מנופקצ'רינג, כשגויס לחברה ב-1927. היה רק מלכוד אחד: "הוא היה צריך להישאר בחברה 25 שנים כדי לממש את האופציות", אמר הסנטור. הוא עשה כן, בשנות ה-50, והרוויח יפה מאוד.