יו"ר הקרן הקוריאנית קיונגי מאמין שתעשיית ההון במדינה תתגבר על החשש מכישלון

מאת עודד חרמוני

לאחר שלוש שנים של מה שהוגדר כ"ונצ'ר בום", נתקלת דרום קוריאה לראשונה גם בירידה בהשקעות - כך אומר סאונג הון לים, נציג איגוד קרנות ההון סיכון של קוריאה, המבקר בישראל. "עד כה הושקעו בקוריאה כ-10 מיליארד דולר, לאחר שהממשלה הגדירה את השקעות ההון סיכון כיעד לאומי. אנשים התחילו להבין מה זה קרנות הון סיכון, והרבה כסף נכנס לתעשייה הזו. אבל עכשיו אנחנו חלק מהמשבר הגלובלי, וגם אצלנו יש האטה בהשקעות הון סיכון".

לפני חמש שנים החליטה ממשלת קוריאה להקים תעשיית הון סיכון מקומית, ועשתה זאת על בסיס המודל הישראלי: הקמת קרנות הון על פי

מודל קרנות יוזמה הממשלתיות. אלא שלמרות החיקוי הדקדקני, ההבדל בין שתי התעשיות עצום. בקוריאה פעילות כיום כ-146 חברות ניהול של יותר מ-300 קרנות, שהיקף ההון הפנוי להשקעה שלהן נאמד ב-6 מיליארד דולר - פי ארבעה מההון בתעשיית ההון סיכון הישראלית.

סוחרי רכב של דייהו קדים בפני הולכי רגל בבירה סיאול, במטרה לשכנעם "לקנות מכוניות מתוצרת דייהו ולהציל את החברה". תעשיית ההון סיכון המקומית מנהלת 6 מיליארד דולר ונאבקת ברתיעה תרבותית מפני אפשרות הכישלון בנוסף, בניגוד לישראל, רוב ההשקעות בקוריאה הן מקומיות. ההערכה היא כי 80% מההשקעות מבוצעות בידי גופים קוריאניים: בנקים, משקיעים פרטיים ותאגידים. בשנה האחרונה פתחו כ-20 קרנות זרות נציגויות במדינה.

אלא שהתרבות הקוריאנית מעמידה קושי לא פשוט בפני המשקיעים. סאונג: "קשה מאוד להיכשל בקוריאה, לא מקבלים זאת בהבנה. גם משקיעים שאומרים כי הם מוכנים לכישלון, אינם יודעים בעצם מהו.

"מדובר בשינוי תרבותי עמוק. אנשים מצפים להחזרים גבוהים הרבה יותר מאשר במדינות אחרות, ואינם מבינים מה זה כישלון. בשנה שעברה אחוזי התשואה הפנימיים (IRR) היו מטורפים בקרנות הקוריאניות. היום מדובר בעשירית מה-IRR שאליו הורגלו בעבר, במקרה הטוב. כשליש מהחברות החדשות שהוקמו בקוריאה בשנים האחרונות היו חברות דוט.קום, ורבות מהן נעלמו".

מאז 97' הוקמו בקוריאה כעשרת אלפים חברות חדשות במימון קרנות הון סיכון. באמצעות מימון הון סיכון ביקשה הממשלה לשנות את המבנה הכלכלי המסורתי, שנשען על תאגידי ענק כמו סמסונג ודייהו וכמה אלפי חברות קטנות ובינוניות.

ואולם בניגוד לנעשה בעולם המערבי, תעשיית ההון סיכון המקומית אינה תומכת רק בחברות היי-טק מתחילות; לצד מימון ההון סיכון, משקיעה הממשלה בסיוע ישיר לחברות ובמימון מחקר ופיתוח. "חברה המוגדרת כממומנת בידי הון סיכון זוכה לסיוע מהממשלה", אומר סאונג.

סאונג, המשמש גם יו"ר חברת ההשקעות קיונגי, הוא חסיד גדול של המדיניות הממשלתית. "הכלכלה מתחילה להגיע למצב של איזון בין התאגידים לחברות הקטנות. עד היום התעשייה הקוריאנית התבססה בעיקר על ייצור המוני. עכשיו יש יותר מחקר ושיווק. "חברות קטנות ובינוניות מתחילות להיכנס לשווקים הבינלאומיים, ורואים יותר שיתופי פעולה עם גופים בינלאומיים. אני מניח שבתוך שנתיים-שלוש המערכת הכלכלית המסורתית של דרום קוריאה תשתנה לחלוטין".

סאונג אינו מאמין שהתאגידים הגדולים ימשיכו למשול בכלכלה המקומית. "בעוד 20-10 שנה גם הם ייעלמו", הוא מעריך, ואז תיוולד כלכלה חדשה בקוריאה, שתהיה מאופיינת בהנפקות רבות בנאסד"ק הרחוקה ובביצוע הפעולה הכל כך לא אהודה בקוריאה: מיזוגים ורכישות. בעיניו, ישראל וקוריאה משלימות זו את זו: "לנו יש יכולת ייצור גבוהה, ולכם יכולת מחקר גבוהה. חברות רבות בקוריאה מחפשות שיתופי פעולה עם חברות ישראליות, וגם הקרנות הקוריאניות מחפשות השקעות בטכנולוגיה הישראלית שתשתלב בייצור הקוריאני.

האירועים הביטחוניים פה לא משפיעים עלינו. בנקודה הזו אנחנו דומים לכם, וחיים הרבה שנים במצב של מתיחות לאומית".