וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כוח אדם/ פרופ' רות בן-ישראל: "זכויות היתר של המעביד מחזירות אותנו למאה ה-19"

הארץ

23.4.2001 / 9:11

מאת חיים ביאור

"הופר האיזון שבין העבודה להון. זכות היתר של ההנהלות מכתיבה כיום את כללי ההתנהגות במקום העבודה. מבחינה זו אנו נסוגים אל המאה ה-19", כך אמרה בסוף השבוע שעבר פרופ' רות בן-ישראל, שתקבל את פרס ישראל לחקר המשפט ביום העצמאות הקרוב.

לדבריה, יעילותם של חופש ההתארגנות של העובדים, המשא והמתן הקיבוצי והשביתה נוטרלה על ידי הליך הגלובליזציה. "הסולידריות בין עובדים פינתה את מקומה לאינדיווידואליזם ולחוזים אישיים".

בן-ישראל אמרה כי קיימת פסיקה עניפה, במערב בכלל ובישראל בפרט, המכירה בכבודו של העובד ובזכותו לעבודה בתנאי הוגנות. חוזה העבודה אינו נתפס כחוזה עימות בין העובד למעביד, שבו כל צד רשאי לנצל את הפוטיציאל הגלום בחוזה לטובת עצמו, אלא כחוזה לשיתוף פעולה ביניהם ולהפיכת יחסיהם ליחסי אמון.

חוזה זה מחייב את העובד והמעביד כאחד להימנע מלהתנהג בצורה המכוונת לפגוע ביחסי האמון שביניהם. "עצם הטלת חובת הנאמנות על המעביד כלפי העובד, כבר כירסמה לכשעצמה בזכות היתר הניהולית של המעביד מהצד האחד, והבטיחה את זכותו של העובד לעבודה בתנאי הוגנות מצד שני", אמרה.

לדבריה, בשנים האחרונות נקבע בפסיקה שחובת הנאמנות של המעביד מחייבת אותו לנקוט בצעדים אקטיוויים כדי להבטיח את כבוד אדם של העובד, את רווחתו ואת אי הפגיעה בפרטיותו.

הפסיקה הבריטית אף ממחישה את המצבים שבהם המעביד מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי עובדיו. כך, למשל, מעביד חויב לנקוט צעדים ממשיים כדי להגן על העובד מפני הצקה או הטרדה מכל סוג שהוא: מינית, גזעית, דתית או לאומית. במסגרת זו הוטלה על המעביד חובה לברר תלונות של עובדים; על המעביד גם מוטלת חובה שלא להעלות טענה בלתי מבוססת כנגד עובד על גניבה.

"זאת ועוד", אמרה בן-ישראל, "הפסיקה בשנים האחרונות מכירה לא רק בזכות העובד לקבל שכר, אלא גם בזכותו לבצע את העבודה". לדבריה, הפסיקה צימצמה את זכות היתר של המעביד להחליט אם לספק לעובד עבודה, בנימוק שאי אספקת עבודה פוגעת בכבוד האדם של העובד, בזכות העובד לעבודה בתנאי הוגנות ובזכותו לפתח את אישיותו. המעביד גם לא רשאי להגביל את חופש העיסוק של העובד לאחר ניתוק היחסים ביניהם.

דוגמא נוספת שלדבריה ממחישה את האיזון שהפסיקה מנסה להשיג בין שליטתו של המעביד מכוח זכות היתר הניהולית שלו לבין זכות העובד לתנאי הוגנות, משתקפת בעמדת בית המשפט בנוגע לשינוי תנאים מוסכמים בחוזה העבודה. במהלך העבודה מתעורר לעתים צורך לשנות תנאי עבודה מוסכמים. בג"ץ קבע שתנאי מוסכם בחוזה העבודה ניתן לשינוי רק בהסכמת העובד.

"ואולם", אמרה בן-ישראל, "למרות שהמטוטלת המשפטית נעה בכיוון של הצרת גבולותיה של זכות היתר של המעביד, במטרה להבטיח את זכות העובד לתנאי הוגנות, הרי שהלכה לחוד ומציאות לחוד".

לדבריה, האפקטיוויות של הפסיקות המשפטיות שהתקבלו בשנים האחרונות נמוגה מול ערעור הביטחון התעסוקתי, המאפיין את מצבם של מרבית העובדים כיום, כאשר שכבת העניים החדשים שהתגבשה בשנות ה-90 בעקבות האבטלה העמוקה מגדלת כבר דור שני ושלישי.

לדבריה, במציאות עגומה זו קשה לצפות מעובד שייצא חוצץ נגד מעביד החורג בהפעלת זכויות היתר שלו. לטענתה, חשש לאובדן הפרנסה מנע מהעובדים מלעמוד על מימוש הזכויות המוקנות להם מכוח חקיקת העבודה המגינה ולהיאבק כנגד הניצול לרעה של זכות היתר של המעביד.

"יש חשש שגורל הכללים המגבילים את זכות היתר של המעביד והאמורים להבטיח את זכות העובד לתנאי הוגנות יהיה דומה לגורלה של חקיקת העבודה המגינה", אמרה.

עוד אמרה כי ללא גיבוי של ארגון עובדים, העובד לא יוכל להבטיח את זכותו לתנאי הוגנות בתקופת אבטלה, אלא רק בעת צמיחה כלכלית, כאשר הביקוש לעובדים עולה על ההיצע.

0
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully