סגן נשיא BMC: "הייתי רוצה לראות חברה שנשארת וגדלה כאן"

למרות המיליונים, למרות התואר ולמרות הכבוד, דן ברנע, סגן נשיא בכיר וראש המחקר והפיתוח של חברת BMC העולמית ממשיך להסתובב בעולם בסנדלים, חולצה משובצת ובג'ינס הנצחי. ברנע אמנם עבר להתגורר ביוסטון, אבל הלב נשאר בתל אביב, גם המשפחה. אשתו פרופ' דבורה ברנע מלמדת בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב ואת הילדים לא רצו בני הזוג לנתק מהסביבה הטבעית.



ברנע בן ה-59, בעבר מנכ"ל אינדיגו, נשיא תעשיות לייזר וסגן נשיא באלסינט, מונה באמצע 95' למנכ"ל חברת המימד החדיש, במטרה להפסיק את מאבקי הכוח בין שני מייסדי החברה, יוסי הולנדר ורוני ענב. הוא הוביל את החברה עד לרכישתה על ידי בי.אם.סי תמורת 650 מיליון דולר במזומן. בעת הרכישה קיבל ברנע 10 מיליון דולר תמורת אופציות המימד החדיש שהחזיק ברשותו. כיום משכורתו נעה סביב מיליון דולר לשנה.



לתפקידו הנוכחי הוא נכנס לפני כשנתיים לאחר שניהל את הפעילות הישראלית של BMC בישראל. כיום הוא מדלג - שלושה שבועות ביוסטון, שבוע בישראל, ומדי פעם ביקורים במרכז הפיתוח החדש בהודו. בין לבין הוא ממשיך לעקוב מקרוב אחר הנעשה בשוק המקומי, ולא חוסך את שבט הביקורת מאלה הרואים בו מודל חיקוי: "אני רואה התאוששות בקצב ההשקעות בשוק הישראלי, הקרנות מגייסות יותר ומשקיעות כספים חדשים. אני גם מרגיש עלייה במספר הסטארט-אפים שפונים אלינו לעניין אותנו ברעיונות חדשים וזה מבורך. אבל זה גם קצת שלילי בעיני - התפתחה כאן בישראל מנטליות שלפיה כולם ממהרים לרוץ ולספר לחבר'ה, ישר רצים למכור ולגזור קופון. בתור אזרח ישראלי הייתי רוצה לראות חברה שנשארת וגדלה כאן, ונלחמת, מעין נוקיה ישראלית.



"למרות זאת, אני חושב שתעשיית ההיי-טק הישראלית לא יכולה לבסס את עצמה רק על רעיונות חדשים ומכירתם. התעשיות המוצלחות הן אלה שלוקחות רעיון והופכות אותו לעסק שלם. חברה זה לא רק מניה רבעונית, אלא גם אורח חיים של אלפי משפחות שמתפרנסות ממנה, של יחסים עם סביבה וחברה. אם רואים תופעות כאלה כאן, זה רק דרך החברות האמריקאיות כמו אינטל ומוטורולה שמתעקשות להישאר כאן".



ברנע גם מתקשה להיסחף בגל הדאגה הישראלי החדש - החשש כי המהנדסים של הודו יקטינו את האטרקטיוויות של ישראל בעיני החברות האמריקאיות הגדולות. "אני לא מתרגש מהאיום ההודי", הוא אומר, "עובדה שתעשיית המכוניות בארה"ב ספגה תחרות מהיפאנים, ובכל זאת יש כיום יותר עבודה בשוק הרכב האמריקני ממה שהיה בעבר. נכון, עבודה מסוימת יוצאת החוצה, אבל זה לא אומר שהכלכלה תתמוטט. אם נשכיל לנצל את היתרונות שלנו מול הודו, מצבנו רק ישתפר".



"יש לנו בעולם חמישה אזורי עלות לשעת עובד - בקליפורניה 80 דולר, ביוסטון 60 דולר, בת"א 40 דולר, בתל חי 26 דולר ובהודו זה 13 דולר. נכון, כאן יותר יקר מהודו, אבל מצד שני כאן הרבה יותר זול מארה"ב ויש לנו יתרונות גדולים על פני ההודים. הישראלים מכירים את השוק וצרכיו טוב יותר, יש רעיונות פיתוח טובים כאן. יש לישראל ערך מוסף, אבל אי אפשר לנוח על זרי הדפנה, צריך להתאמץ כדי להביא אותו לידי ביטוי. אם הישראלים יהיו חכמים, היתרון התחרותי יישמר".



ברנע מודה כיום שהחזון של המימד החדיש לא היה בדיוק למכור את החברה. "היו ויכוחים מאוד ערים בתוך החברה, אם למכור או לא. אני הייתי בצד שתמך בעסקה, ולו בשל העובדה שהחברה היתה במבוי סתום בגלל סכסוכי בעלים, ולכן זה היה פתרון טוב, ומחיר טוב. אחרי התפוצצות הבועה לעולם לא היינו מקבלים מחיר כזה".



ברנע כמובן ממשיך להיות תומך נלהב של הטכנולוגיה הישראלית וקידום עסקי BMC בישראל, "אבל רק כמובן אם זה עולה בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים של החברה", הוא אומר. באחרונה, הוא חושף, "פזלנו לכיוון חברת אפילוג מגבעת שמואל שבסופו של דבר נרכשה על ידי מרקורי. קצת דיברנו אתם, אבל לא היינו מוכנים לשלם מחיר כזה. החברה גייסה באחרונה לפי שווי של 10 מיליון דולר, ומרקורי שילמה עבורם 50 מיליון דולר. זה יפה, אבל אנחנו מנסים למצוא עסקות כדאיות יותר מבחינה כלכלית עבורנו".



ואפרופו מרקורי, אסטרטגיית ה-BTO של מרקורי (Business Technology Optimization) מזכירה לא במעט את עיקרון ה-Business Service Management) BSM) של בי.אם.סי. שתי הטכנולוגיות משמשות לאופטימיזציה של טכנולוגיות הקיימות בתוך הארגון. למרות זאת ברנע לא רואה במרקורי מתחרה ישירה כמו יבמ, HP ו-CA. "מרקורי מגיעים מניהול מלמעלה של בדיקות ואיסוף נתונים, אנחנו מגיעים מצד התשתיות מלמטה, עם שליטה הרבה יותר רחבה על מה שקורה בכל שכבה בתשתיות הטכנולוגיות של הארגון, כך שלדעתי העמדה שלנו יותר חזקה. למרות זאת, אני חושב שמרקורי היא חברה שמנוהלת בצורה אגרסיווית במובן החיובי של המלה, היא יכולה לשנות כיוונים מהר בהתאם להלכי הרוח בשוק. היא ראויה למחמאות".



התוכניות האישיות של ברנע עצמו מסתכמות כרגע בהבאת BMC לתקופת פריחה מחודשת. "אנחנו באמצע עלייה. וכמו בגולני, באמצע עלייה לא עוזבים. נגיע לפסגה ואז נדבר".