בית המשפט דחה תביעת בנק דיסקונט נגד לקוח בגין חוב של כ-300 אלף שקל

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה כספית של בנק דיסקונט נגד לקוח של הבנק, בסכום של כ-110 אלף שקל, לפי ערכים של שנת 1996, השווים ל-300 אלף שקל בערכים של היום, לאחר שהשתכנע כי הבנק פעל שלא כדין בחשבונו.

בית המשפט קיבל את שלוש טענותיו של הלקוח, לפיהן נגרם לו נזק כספי, בכך שהבנק התנה שירות בשירות - בפתיחת תוכניות חיסכון כתנאי למתן אשראי, במשיכת כספים מהחשבון ללא רשותו וידיעתו, וחישוב את הריבית היומית לפי 360 יום בשנה, במקום 365 ימים. כך הודיעה חברת מ.א בקרה וניהול.

החברה מציינת כי ביוני 1996, הגיש בנק דיסקונט תביעה כספית נגד סמי מולכו, בעליו של עסק המספק שירותי גיהוץ לחנויות ביגוד, בגין יתרת חובה בסכום של 108,423 שקל בחשבונו. באמצעות עו"ד שמואל זבולוני, הגיש מולכו בקשת רשות להתגונן, וצירף לתצהירו חוות דעת מומחה של דוד אברון, מנכ"ל מ.א בקרה וניהול, המתמחה בבדיקת חשבונות בנקים.

בחוות הדעת נטען, כי התניית הבנק את מתן האשראי לחשבון הלקוח בפתיחת תוכניות חיסכון, גרמה לו בדיעבד נזק כספי המתבטא בהפרש שבין חיובי הריבית המוגדלים ששילם בחשבון העו"ש, לבין התשואה שהניבו תוכניות אלה. לדברי החברה, פתיחת תוכניות חיסכון במצב כלכלי בו היה נתון החשבון, לא היוותה חיסכון - אלא למעשה הגדילה את יתרות החובה בחשבון.

בפסק דינה דחתה שופטת בית משפט השלום, דליה מארק-הורנצ'יק, את תביעת הבנק בגין יתרת החוב. השופטת מתחה ביקורת על בנק דיסקונט, בשל "התנהגות פסולה מצד הבנק", שנועדה לשרת את האינטרסים של סניף הבנק המקומי, כבעל פיקדונות ותוכניות רבות, ולא את אינטרס הלקוח.

התניית שירות בשירות

באשר לטענת מולכו על התניית שירות בשירות, קובעת השופטת מארק-הורנצ'יק, כי דרישת הבנק ממנו לפתוח 11 תוכניות חיסכון ו-35 קופות גמל, כביטחון למתן הקצאת קו אשראי, הינה מנוגדת לכל היגיון כלכלי. "מצבו של הנתבע היה קשה מבחינת כסף נזיל שחסר, ואין, ולא יכול שיהיה ספק, שבכל עת שנפתחה כל אחת מתוכניות החיסכון, לא זו היתה העת, לפי כל קנה מידה הגיוני וכלכלי, להשקעה בתוכניות חיסכון ארוכות טווח".

בנוסף, טוענת השופטת, היות וחשבון הנתבע עמד ביתרות חובה ואף חריגה, בולט הפער העצום בין שיעורי הריבית החריגה, לבין התשואה שהניבו תוכניות החיסכון. פער זה נובע מכך, שמחד גיסא, איפשר הבנק ללקוח להימצא ביתרות חריגות, ומאידך גיסא, לא אישר לו הגדלת המסגרת המאושרת, דבר שהיה מביא להקטנת הנזקים.

"נראה כי הבנק השאיר בידיו את כל התמורות הכספיות והטיל את מלוא הסיכונים הכרוכים בהשקעה על הנתבע, בעל תוכניות החסכון", אמר מארק-הורנצ'יק.

באשר להעברת כספים מחשבונו של הלקוח ללא רשותו וידיעתו, קבעה השופטת כי הבנק פעל ללא הרשאה מתאימה, ולמעשה כשל בחובתו להמציא את המסמכים המתאימים המרשים לו להעביר את הכספים האמורים.

מסמכי הבנק אינם אותנטיים

השופטת ציינה כי על פי העדויות שהציג בא כוח הנתבע, עו"ד זבולוני, הסתבר כי מסמכי הבנק שהוצגו בבית המשפט אינם אותנטיים, ובחלק מהמסמכים תוקן התאריך על דרך של שינוי השנה, וכי הטפסים מולאו בדיעבד. "נעשה כאן ניסיון על ידי הבנק לחפות על מעשה שבוצע בעבר, תוך שיחזור שלומיאלי של מסמכים וטפסים", קבעה השופטת מארק-הורנצ'יק.

השופטת גם קיבלה את טענת הנתבע באשר לחישוב הריבית לפי 360 יום בשנה, ודחתה את טענת הבנק כי הדבר היה מקובל בכל הבנקים. "ריבית יומית, כשמה כן היא, צריכה להיות מחושבת על פי חלוקת הריבית השנתית למספר ימות השנה. חישוב אחר אינו ראוי", קבעה.

כאמור, קיבל בית משפט השלום בתל אביב את שלוש הטענות שהעלה הנתבע, שסכומם עולה על סכום התביעה, ודחה את תביעת הבנק.