ביהמ"ש העליון קיבל לאחרונה את ערעורה של חברת DSSI על ההחלטה לדחות את התביעה שהגישה בשנת 1999 כנגד בנק דיסקונט, בגין נזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מעיכוב בשחרור מניות חברת DSI - אז חברה נסחרת בבורסה - שהיו משועבדות לו.
שופט ביהמ"ש העליון אדמונד לוי קובע, כי על פי הראיות הקיימות בתיק, הבנק הוא זה שהתרשל בשחרור המניות והציג לחברה דרישות מופרכות אשר מעלות תהיה האם המנעותו להעביר את המניות לא נבעה ממניעים אחרים. השופט החזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי, שידון בטענותיה של DSSI לגבי הנזקים שנגרמו לה עקב התנהגות דיסקונט בפרשה. התביעה המקורית הוגשה על סכום של 1.5 מיליון דולר.
DSSI היא חברת אחזקות הנסחרת בבורסה בניו יורק ואשר נשלטת על ידי מייסדה והיו"ר שלה, גורג' מורגנשטרן. עד שנת 1999 החזיקה DSSI בין השאר בגרעין השליטה בחברת טאוור, ומורגנשטרן שימש במקביל כיו"ר החברה. בסוף שנת 1999 היא מכרה אחזקותיה בחברה לשותפתה - החברה לישראל של האחים עופר.
ראשית הסיפור בסוף שנת 1997, כאשר DSSI, בעלת השליטה בחברת DSI שנסחרה באותה עת בבורסה בישראל, ביקשה לשחרר חלק ממניות DSI שהיו משועבדות לטובת בנק דיסקונט לשם הבטחת אשראי עבור חברה אחרת של DSSI - חברת עתיר.
DSSI, שרצתה לסחור במניות DSI, ביקשה מדיסקונט לשחרר את השיעבוד ולהעביר את המניות לבנק הפועלים וזה התנה את השחרור בהפקדת 100 אלף דולר שהופקדו על ידי DSSI בסוף אפריל 1998.
למרות הפקדת הסכום, השהה הבנק את שחרור המניות, ולמרות פניות של DSSI הוא ביקש באוגוסט 1998 לקבל מהחברה אישור לפיו נושאי המשרה בחברה, בהם מורגנשטרן, רשאים לתת הוראות בשמה. לאחר שאישור שכזה הוצג בפני הבנק, הוא דרש אישור נוסף בדבר זכויות החתימה בחברה ולאחר שגם זה התבצע הסכים הבנק לשחרר את המניות בסוף חודש נובמבר 1998.
בעקבות זאת הגישה DSSI, באמצעות עו"ד יואל סילבר, תביעה כנגד הבנק לביהמ"ש המחוזי בירושלים. בתביעה טענה החברה כי הבנק עיכב ללא הצדקה את שחרור המניות ולכן גרם לה נזקים כספיים כבדים הן מירידת ערך מניית DSI באותה עת, אותה אמדה החברה בכ-3.5 מיליון דולר, והן מאובדן רווחים מהאפשרות לבצע עסקה חלופית כפי שהתכוונה החברה לעשות. אותה עסקה, כך נטען, היתה לרכוש מניות נוספות של חברת טאוור, דבר שלטענתה היה מניב לה באותה עת בו עוכבו המניות רווח של 1.5 מיליון דולר. מטעמי אגרה, התביעה הוגשה על סכום של 1.5 מיליון דולר.
שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחתה כאמור את התביעה וקבעה כי גם הבנק וגם DSSI התרשלו בטיפולם לשחרור המניות. השופטת קבעה כי בין אפריל 1998 עד אוגוסט 1998 המתין הבנק לביול שטר הערבות שנתנה לו החברה על סך 100 אלף דולר לצורך שחרור המניות. השופטת קבעה כי לא ברור מי מהצדדים היה צריך לבייל את הערבות, אך לאור העיכוב שנוצר הסיקה השופטת כי כנראה שלחברה לא אצה הדרך לעשות זאת כדי לשחרר את המניות.
השופטת גם קבעה כי דרישות הבנק לאישור מעודכן של זכויות החתימה בחברה לא היו דרישות בלתי סבירות ולכן דחתה את התביעה.
כעת בערעור, הפך ביהמ"ש את החלטת השופטת. לעניין האחריות לביול כתב הערבות, קובע העליון כי גם אם החובה הזו היתה מוטלת על החברה, המעט שהיה ניתן לדרוש מהבנק מכוח חובת תום הלב היא להציג דרישה ברוח זו בפני החברה בשלב מוקדם יותר.
לעניין דרישות הבנק לקבלת אישורי חתימה מעודכנים מהחברה, אומר ביהמ"ש העליון כי דרישה זו היתה תמוהה לאור העובדה שהיא הועלתה חודשים לאחר חתימת כתב הערבות וכי הבנק לא דרש זאת לצורך הטלת שיעבוד על הפיקדון בסך 100 אלף דולר שהעמידה החברה לטובת הבנק בחודש אפריל. "על כורחך אתה תוהה אם אין זו ראיה מובהקת לכך שהימנעותו של הבנק מלהעביר את המניות נבעה ממניע אחר", אומר השופט על הדרישה ומוסיף כי נראה שמדובר בדרישה מופרכת.
לאור זאת קובע העליון כי הבנק השהה שלא כדין ובחוסר תום לב את הסרת השיעבוד ממניות DSI וכי עליו לדעת כי "שיהוי בהסרת שיעבוד על פי דרישת לקוח עלול להיות כרוך בנזק". נזק זה יכול שיהיה ירידת ערכן בתקופת העיכוב או מניעה ממנו לעשות בהן שימוש.
ביהמ"ש החזיר התיק למחוזי לבדוק את הנזקים להם טענה DSSI, כאשר הוא לא פסל אפשרות כי גם מניעת רווח מרכישת מניות טאוור יחשב כנזק של החברה.
DSSI ניצחה בערעור לעליון: דיסקונט עיכב שלא כדין שחרור שעבוד על מניות DSI וגרם לה נזק
אמיר הלמר
8.6.2004 / 12:47