ועדה משותפת שהקימו האקדמיה הלאומית למדעים והוועדה לתכנון ותקצוב המוסדות להשכלה גבוהה לבדיקת יחסי אקדמיה-תעשייה מעוררת חשש רב בקרב חוקרי אוניברסיטאות. הוועדה, שעתידה להגיש את מסקנותיה הסופיות בסיום הקיץ, דנה באחת השאלות הרגישים ביותר באקדמיה: למי שייכים עשרות מיליוני דולרים שמקבלים בכל שנה מוסדות אקדמיים ישראליים המוגדרים כמוסדות ללא רווח מתמלוגים על מחקרים שנהפכו למסחריים.
אתמול פורסם כי הכנסות המוסדות האקדמיים הישראליים מתמלוגים על מסחור מחקרים מדעיים הגיעו ב-2003 לכ-100 מיליון דולר. מדובר במחקרים שבדרך כלל מומנו גם ממקורות ממשלתיים-ציבוריים, ועל כן יש מי שטוענים כי הציבור צריך ליהנות מהם ולא החוקרים, האוניברסיטאות עצמן או חברות התרופות שמוכרות את הפיתוחים לציבור במחיר גבוה. כל הפעילים השותפים במחקר חוששים כי המלצות הוועדה בעניין ישפיעו על חלוקת ההכנסות ההולכות וגדלות ממסחור הפטנטים.
בראש הוועדה, שדיוניה נשמרים בשקט, עומד פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית, וחברים בה בין היתר נשיא טבע אלי הורביץ, מנהל קרן יורופאנד אהרון בית הלחמי, פרופ' חיים אביב, מנהל אפלייד מטיריאלס ישראל לשעבר דן וילנסקי, פרופ' זאב תדמור, מנהל קרן וריטאס דן טולקובסקי והמדענית הראשית לשעבר ושותפה בקרן ג'מיני אורנה ברי.
מטיוטת הביניים שהגישה הוועדה באפריל 2004 עולה כי חברי הוועדה החליטו לראות את נקודת המוצא לדיון בהנחה שראוי שהרווחים יופנו בין היתר ליעדים חברתיים. ואולם בשלב זה, לאחר שנשקלו חלופות שונות, הגיעה הוועדה למסקנה שלא רצוי ולא ישים להכתיב לאוניברסיטאות מה לעשות ברווחים ממסחור הידע.
"די בכך שרווחי המסחור, כאשר הם קיימים, ישמשו את האוניברסיטה למטרותיה הכלליות" נכתב שם. הביקורת העיקרית שהעלו חברי הוועדה בדיונים עד כה לא התייחסה לשימוש של האוניברסיטאות בהכנסות, אלא דווקא לחוסר מקצועיות של הסגל בתחום העסקי של העברת ידע ונטען שהדבר מצריך התמחות. הבעיה העיקרית שעלתה מהדיונים היא שבישראל אין חוקים או תקנות המתייחסים ספציפית לאוניברסיטאות בנושא הבעלות על קניין רוחני. על פי חוק הפטנטים, המצאה שייכת למעסיק. לפיכך, בכל מקרה שבו נרשם פטנט על קניין רוחני באוניברסיטה או על ידי איש סגל במסגרת עבודתו באוניברסיטה, ואין חוזה עם גורם חיצוני או תקנון הקובע אחרת - הקניין הרוחני שייך לאוניברסיטה.
לדברי פרופ' גוטפרוינד, המלצות הוועדה אינן סטטוריות, אלא בודקות את היחסים בין התעשייה לבין האקדמיה. "ההמלצות שלנו לא יחייבו אף אחד. ישנם נושאים שונים שאנחנו מנסים לבדוק, כמו האם לאקדמיה טוב יותר למכור את הפטנטים שלה לחברות חיצוניות ולקבל תמלוגים, או להיות שותפה במניות בחברות שיוקמו ליישום הפטנט", אמר.
גוטרפרוינד הוסיף כי החוק בארה"ב ובאירופה קובע כי האוניברסיטאות הן בעלות הפטנט, כאשר המחקר ממומן בכספי ציבור. "תהליך המסחור של המחקר הוא אמצעי לעידוד יזמות עסקית של המדינה וצמיחה ולכן הוא חיובי. אין סיבה שנפעל בנושא הזה בשונה משאר מדינות המערב".
על השאלה האם האוניברסיטאות אינן מבכרות את ההשקעה במחקר שיש לו היבטים ישומיים מסחריים על פני מחקר אקדמי טהור, ענה גוטפרוינד כי מרבית המחקר עודנו לטווח ארוך ואינו ישים כרגע. "יש צורך להיות יעילים בקשר עם התעשייה, אך בלא פגיעה בחופש האקדמי", הסביר.
בישראל האוניברסיטאות אינן מחויבות על פי החוק לפעול לניצול הקניין הרוחני. עם זאת, כל האוניברסיטאות דורשות דיווח על כך מהחוקרים ולפי הנתונים החלקיים והלא רשמיים היקף ניצול הקניין הרוחני באוניברסיטאות בישראל גבוה בהשוואה לרוב המדינות המפותחות.
הסגל האקדמי חושש: מי יקבל את כספי התמלוגים מהמצאות מסחריות?
עודד חרמוני
9.6.2004 / 9:24