שרי אריסון, יו"ר קבוצת אריסון, שפכה היום מעט אור על הנסיבות שבעטיין היא שהתה ב-9 החודשים האחרונים במיאמי שבארה"ב. לדבריה, כאשר עלתה על טיסת הלילה באל על לארה"ב, היתה זו טיסה שגרתית לצורך פגישות עסקים בארה"ב.
בהמשך היא קיבלה את ההחלטה להאריך את השהות בארה"ב וזאת משתי סיבות מרכזיות: היחס העוין של התקשורת המקומית כלפיה, ואיומים מצד מנהלי הנאמנויות שמחזיקות במניות החברה בחברת הספנות קרניבל קרוז, כי אם היא תחזור לישראל הם יפגעו בזכויות שלה ושל בני משפחתה, וכן בזכויות של אחיה ובני משפחתו, ושל רעייתו של אביה ומשפחתה.
"לא היה מקובל עלי ולא יכולתי להסכים לעובדה שבגלל אהבתי למדינה, ייפגע עתידו של מי ממשפחתי, על ידי מנהלי הנאמנויות המשפחתיות המנוהלות על ידי נאמנים זרים שלא קשורים למשפחה ומנהלים את הנאמנויות באופן עצמאי ללא מחויבות לאיש, אלא לנאמנויות בלבד".
לדבריה, החשש של מנהלי הנאמנויות היה מפגיעה בנאמנויות עקב חוק הנאמנויות החדש שתוכנן. היום נראה שהחוק לא יצא במתכונת שדובר עליה, ולכן הוסר האיום על הנאמנויות, ומנהלי הנאמנויות ביטלו את התנגדותם לשובה של אריסון לארץ. בעקבות זאת היא החליטה לשוב לישראל.
אריסון גם התייחסה לדרישת רשויות המס כי היא תשלם מס בארץ בגין מכירת מניות קרניבל קרוז, עניין שנחשף לראשונה במגזין TheMarker שיצא לאור בדצמבר 2003. אריסון הזכירה כי היא משלמת על כל עסקיה במדינה את כל המיסים על פי החוק במדינת ישראל.
היא הדגישה כי קרניבל קרוז היא חברה זרה בבעלות נאמנויות זרות שהוקמו בעבר על ידי אביה המנוח, תד אריסון. לדבריה, כל המסים המלאים בגין אחזקות "קרניבל קרוז" משולמים בארה"ב כחוק, ואין לדרישת כפל המס שדורש מס ההכנסה הישראלי ממנה אח ורע בעולם כולו.
מעבר לכך היא ציינה כי הוויכוחים עם מס ההכנסה לא היו הגורם לכך שהיא נשארה בחו"ל. "הסכום שמס הכנסה דרש שאשלם לו, של כ-30 מיליון דולר, לא מהותי עבורי ולכן לא סביר להניח שהיה גורם לי לעזוב". היא הוסיפה ש"רק המעבר עלה לי יותר", וציינה שהיקף התרומות שלה למדינה בשנים האחרונות עמד על כ-150 מיליון דולר, כך שתרומה נוספת של 30 מיליון דולר לא היתה משנה מבחינתה.
הטענה השנייה של אריסון היתה כלפי אנשי התקשורת המקומית אשר מיררו את חייה בחודשים שלפני מהלך הירידה לארה"ב ואשר, לדבריה, היו אחת הסיבות שגרמו להישארותה בארה"ב.
היא אמרה כי היא חושבת שהתקשורת יכולה לבנות ויכולה להרוס. "אני קוראת היום לכל עולם התקשורת לעשות חשבון נפש, כל אחד עם עצמו, כל אחד עם כתיבתו ודיבורו"
לדבריה, בענייניה האישיים התקשורת היתה מאד הרסנית משני היבטים: בעלה, עופר גלזר, ופיטורי העובדים בבנק הפועלים.
אריסון ציינה כי אם עופר לא היה נשוי לה, הוא לא היה נמרח על העמודים הראשונים בעיתונים ולא היה פותח את מהדורת החדשות בטלוויזיה, לא היתה נגרמת לו עוגמת הנפש ורצח האופי שנגרם לו. היא אמרה כי היא עומדת לצידו של עופר, יודעת את האמת וכולה תקווה שהצדק יצא לאור בהקדם.
בנושא בנק הפועלים, אמרה אריסון כי מכל דבר שקורה לה בחיים היא לומדת ומסיקה מסקנות, וגם במקרה הזה היא למדה רבות. "יכול להיות שבדיעבד הייתי עושה חלק מהדברים אחרת, אך אינני מבינה מה היא הצביעות הזאת כלפי, ולמה ההתקפות האישיות נגדי לא פוסקות עד היום".
"מהלך הפיטורין נעשה באופן תקין, עפ"י החלטה של מנכ"ל הבנק, המנהלים והדירקטוריון.
השותפים בגרעין השליטה של בנק הפועלים תמכו בכל המהלך. אינני מבינה עד היום מדוע אני, שרי אריסון, הפכתי לקורבן של הפיטורים. רק תעמולת בחירות וליבוי האש ע"י התקשורת יכלו היו לגרום להליך שלילי שכזה וזאת רק משום שלקחתי אחריות, רק משום שלא הסכמתי לקבל השמצות ורק משום שעמדתי מאחורי מנהלי הבנק ותמכתי בהחלטות העסקיות שלקחו".
אריסון הוסיפה כי "עד היום שום חברה בישראל לא פיטרה עובדים לפי אמות המידה שאנו, בבנק הפועלים, לקחנו על עצמנו. אלפי עובדים פוטרו מעבודתם בשנתיים האחרונות, ואף מפוטר לא קיבל פיצויים כפי שקיבלו מפוטרי בנק הפועלים. נכון, זה כואב מאוד ולי אישית זה כואב עוד יותר. אבל תפקידי וחובתי לחשוב ולדאוג לעתידם של אלפי העובדים שנשארו לעבוד בבנק ולמאות אלפי הלקוחות, וזאת משום שאני לא רק תורמת אלא גם משקיעה במדינה, בחברות שונות, שמעסיקות אלפי עובדים וכמו, בכל עסק, גם הבנק חייב להיות חזק ורווחי".
בעניין זה אמרה אריסון כי קבוצת אריסון תפעל לחזק את הפעילות שלה בארץ, וכי במידה שיקרו בפניה הזדמנויות השקעה חדשות היא תבחן אותן. בשלב הראשון המגמה של הקבוצה תהיה לחזק את האחזקות הקיימות שלה, ומאוחר יותר אולי להיכנס לתחומים נוספים.
אריסון מציינת כי בשלב זה אין בכוונתה לחזור למעורבות ישירה בדירקטוריון בנק הפועלים. עם זאת, היא מצהירה כי בכוונתה להמשיך להחזיק בשליטה בבנק הפועלים.
בנוסף אמרה אריסון כי היא מתכוונת לפתוח את הקרן המשפחתית על שם תד אריסון - קרן תרומות - וכי בכוונתה להמשיך ולתרום לרווחת התושבים במדינה. "יותר מתמיד אני יודעת היום שמדינת ישראל היא הבית שלי, הבית של היהודים. אין לנו מקום אחר ואין לנו מדינה אחרת. אני אוהבת אותה ואת האנשים שחיים כאן מכל הלב".
שרי אריסון: נשארתי בארה"ב מחשש שאני ומשפחתי נאבד הזכויות בנאמנויות שמחזיקות בקרניבל קרוז אם נחזור לישראל
אילן מוסנאים
10.6.2004 / 15:03