בנק לאומי חויב בסוף השובע לבטל ולשנות 29 סעיפים בהסכם הנפוץ ביותר שהוא חותם עם לקוחותיו - הסכם התנאים הכלליים לפתיחת חשבון עו"ש. החיוב נעשה במסגרת פסק הדין שנתן בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, בראשותו של השופט המחוזי יהונתן עדיאל עימו ישבו בדין ד"ר שחר ליפשיץ ועובדיה שרגאי.
פסק הדין ניתן בתום דיון שארך כ-8 שנים, לאחר שהיועמ"ד פתח בהליך בשנת 1997 בדרישה לבטל עשרות סעיפים שונים בהסכם העו"ש עם לקוחות הבנק, בשל היותם מקפחים.
בין היועמ"ש לבין הבנק, שיוצג על ידי עוה"ד בנימין לוינבוק, נערך במהלך הדיון מסמך של "מוסכמות ופלוגתאות", במסגרתו הסכימו הצדדים על שינוי נוסך של סעיפים שונים בהסכמה. מעבר לאותן הסכמות דן ביה"ד בעשרות סעיפים אשר היועמ"ש דרש לשנותם והבנק סירב. ב-29 מקירם הורה ביה"ד לשנות את ההסכם שכן מדובר בסעיפים המקפחים את הלקוחות.
להחלטה חשיבות גדולה במסגרת מערכת היחסים בין הבנק ללקוחות שלו שכן סעיפים רבים עליהם הסתמך הבנק ואשר העניקו לבנק הגנות שונות התבררו כפסק הדין כהוראות מקפחות שנועדו להגן על הבנק ולפטור אותו מאחריות כלפי הלקוח שהיתה מוטלת עליו במידה ואותו סעיף לא היה קיים בהסכם.
נושא הסעיפים המקפחים עולה חדשות לבקרים במסגרת תביעות פרטניות של לקוחות כנגד הבנק כאשר הלקוחות נאלצים לטעון במסגרת התביעה כי סעיפים שונים בהסכם המגינים על הבנק דינם להתבטל בהיותם תנאים מקפחים בחוזה האחיד של פתיחת החשבון.
כעת לפי החלטת ביה"ד קיימת גושפנקה רשמית לכך שחלק מהסעיפים בהסכם אכן מקפחים ויש לשנותם.
כך קיבל ביה"ד את טענת היועמ"ש לפיה יש לסייג את זכותו של הבנק לבטל את מסגרת האשראי שהעניק ללקוח על פי שיקול דעתו הבלעדית כך שהדבר יעשה רק במקרים חריגים אשר בהן נשמט הבסיס תחת כריתת ההסכם רק כאשר חל שינוי מהותי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח או בנסיבות שלא היו ידועות לבנק בעת החתימה על ההסכם ואשר מסכנות באופן ממשי את יכולת הגביה של הבנק.
דוגמא נוספת היא דרישתו של היועמ"ש לשנות את הסעיף בהסכם הקובע כי על לקוחות לשמור על טופסי השיקים שלהם ולא לאפשר שימוש בהם על ידי מי שאינו מורשה לכך. היועמ"ש טען כי מדובר בסעיף מקפח שכן הוא סעיף זה מטיל על לקוח חובת שמירה שעלולה לכרסם בחובת הבנק שלא לכבד שיקים שאינם חתומים על ידי הלקוח.
ביה"ד קבע שאין המדובר בתניה מקפחת אך יש לסייג את הנוסח הקבוע בהסכם כך שהחובה החוזית לשמור על השיקים תתאים לחובה הנזיקית לפיה על הלקוח לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע השימוש הבלתי מורשה בשיקים.
הוראה נוספת שבוטלה מהסכמי העוש ע"י ביה"ד היא ההוראה הקובעת כי במידה והלקוח אינו מערער על האמור בדפי החשבון שלו בכתב תוך זמן קצוב הרי יראו באותם פרטים כנכונים. ביה"ד קבע כי דרך זו של אשרור מהווה תנאי מקפח וביטל אותה מההסכם.
סעיפים נושפים שבוטלו או שונו נוגעים לסעיפים באמצעותם פוטר או מגביל הבנק את אחריות כלפי הלקוח בנושאים שונים. כך לדוגמא בנוגע לפטור שקיים לבנק בהסכם מאחריות בגין גניבה או השמדה או השחתה של שיקים או שטרות כאשר אין המדובר בהתרשלות של הבנק. ביה"ד קבע כי מדובר בסעיפים מקפחים.
כמו כן קובע ביה"ד כי הוראה הפוטרת את הבנק מאחריות בשל ביצוע הוראות שהתקבלו בפקס כאשר החתימה של הלקוח זוייפה הינה הוראה מקפחת.
סעיף חשוב נוסף שבוטל בהיבטים מסויימים הוא סעיף המאפשר לבנק לקזז בין חשבונות של לקוח הבנק וזאת ללא מתן הודעת קיזוז. כך קובע ביה"ד כי במקרה שהקיזוז נעשה בין חשבון רגיל לחשבון מט"ח של הלקוח על הבנק מוטלת חובה לתת ללקוח התרעה מוקדמת כדי שהאחרון ינסה לבצע עסקת מט"ח שתמקסם את הסכום שיתקבל שכן מדובר באינטרס עליון של הלקוח.
עוד נקבע בעניין כי הסעיף מאפשר באופן מקפח לקזז חיובים של הלקוח שטרם הגיע מועד ביצועם גם כאשר לא קיים חשש סביר שהלקוח לא יקיים את התחיבויותיו תוך הקדמת קיום חיובי הבנק כלפי הלקוח.
עוד תנאי שבוטל בהיותו מקפח הוא זה שקובע כי רישומי הבנק יחשבו כנכונים וישמשו כראיה לכאורה לאמור בהם. למעשה תנאי זה הטיל על הלקוחות נטל להוכיח כי רישומי הבנק מוטעים ולכן הוכרז כתנאי מקפח ובוטל.
כאמור ביה"ד הורה לבנק לתקן את ההסכם שלו הן בנושאים אלו והן במקומות בו כבר גובשה הסכמה בין הבנק ליועמ"ש במסמך ההסכמות והפלוגתאות והטיל על הבנק הוצאות בסכום של 50 אלף שקל.