פעם, לא כל כך מזמן, למונח "סבב" היה רק פירוש אחד בלעדי: סבב גיוס הון. כולם גייסו הון, וכולם רצו גם להשקיע. היתה תחרות קשה, גם בין המשקיעים, כי משקיע שלא הזדרז מספיק להשיב בחיוב מצא את עצמו מפסיד את הזדמנות ההשקעה לעמיתיו.
היה גם קל מאוד לגלות איזה סטארט אפ גייס הון, כי מיד עם השלמת הסבב ולפעמים גם קצת לפני, הופיעו מודעות דרושים - צבעוניות, יצירתיות וענקיות - בתקווה למשוך עובדים פוטנציאליים. שבוע או שבועיים מאוחר יותר היה פתאום גם קל לכל מי שהסתובב במתחמים הצפופים של עתידים-רמת החייל-הרצליה פיתוח לזהות כמה עשרות מכוניות חכורות חדשות שעליהן מתנוסס הלוגו שעיטר את אותן מודעות דרושים.
כי אחרי השלמת הסבב הדבר הטבעי הבא היה התרחבות - גיוס עשרות עובדים חדשים, במטרה להאיץ את תהליכי המחקר והפיתוח, להגדיל את צוותי השיווק, המכירות והתמיכה, כדי להבטיח שהחברה תשיג את מתחרותיה ותהיה הראשונה בשוק עם המוצר. time to market, זה היה שם המשחק, כי אם אתה לא שם ראשון, עדיף שלא תהיה בכלל.
אבל כיום תנאי המשחק השתנו. time to market זה כבר לא הדבר הכי חשוב. אף משקיע רציני כבר לא מוכן להרשות לתקציבים של החברות המושקעות שלו להתנפח יותר מדי. החיסכון הפך לצו השעה, ושם המשחק היום הוא נגזרת ישנה-חדשה שלו: רווחיות, או: הגעה לרווחיות.
על חיסכון בהוצאות לא רק מדברים בימים אלו בחברות הסטארט אפ. גם מבצעים. כך שאם בעבר כל סבב גיוס הון הוביל לקמפיין גיוס עובדים מאסיווי, היום ניתן למצוא יותר ויותר חברות טכנולוגיה צעירות שקבלת השקעה חדשה מובילה אותן דווקא לסבבי פיטורים אכזריים וכואבים.
דוגמאות לא חסרות, רק מהשבועות האחרונים ניתן להיזכר בסטארט אפ Clear Forest, שעוסק בפיתוח פתרונות לניהול, קריאה וכריית ידע, השלים לאחרונה גיוס של 12 מיליון דולר, סבב מכובד לכל הדעות גם אם היה קטן משמעותית ממה שקיוותה הנהלת החברה לגייס מלכתחילה. כמעט בצורה סימולטנית עם קבלת מסמכי ההשקעה קיבלו 25% מעובדיו מכתבי פיטורים.
כך היה גם עם הסטארט אפ Oren Semiconductor, שבסוף השבוע שעבר הודיע על גיוס של 8 מיליון דולר, לאחר שרק בנובמבר האחרון גייס 15 מיליון דולר. סביב מהלכי ההשקעה האחרונים באורן נכרכו גם פיטורים של כמעט 25 עובדים - רבע מהמצבה. גיליאן, המפתחת פתרונות אבטחה לאתרי אינטרנט, גייסה במארס 14 מיליון דולר, ובאפריל כבר הצטרפה למפטרים.
קיצוץ בהוצאות = בכוח אדם ובמשכורות
עד כדי כך חדים הם הדברים, שמתחיל להיות ברור כי לכל הסכם השקעה חדש כמעט מתלווה נספח - כתוב או בלתי כתוב - לעניין קיצוץ בהוצאות, כאשר הסעיף הכבד ביותר בצד ההוצאות הוא המשכורות ומצבת כח האדם, כמובן.
והאמת היא שלא צריך להתפלא על כך. כי אם סטארט אפ כמו OnePath Networks הצליח עד היום להוציא 20 מיליון דולר מתוך 40 מיליון דולר שגייס רק לפני חצי שנה, אז לא פלא שמבקשים ממנו היום לפטר 50 מבין 160 עובדיו. ואם סטארט אפ כמו Tundo מספיק לבזבז כמעט את כל כספי גיוס הענק, 30 מיליון דולר, שערך רק לפני שנה, ובתנאי השוק הנוכחיים הוא מתקשה להמשיך ולגייס - אז אין להתפלא על כך שמבין 140 עובדיו נשארו רק כ-60.
"קשה לתפוס את המהפכה המחשבתית הזו", אמר השבוע אחד ממנהלי קרנות ההון סיכון המצליחות ביותר בארץ. "פעם דינה של חברה היה נחרץ בהתבסס על הסיכוי שלה להקדים את המתחרים ולתפוס נתח שוק, ושום הוצאה כמעט לא היתה נחסכת כדי להבטיח שנגיע לשם, ובזמן. היום החברות מקבלות פרמיה יוצאת מהכלל דווקא על יכולת לחסוך בהוצאות ולהתקרב לרווחיות - גם אם זה על חשבון אמות המידה שהורגלנו לשים כנר לרגלינו".
"החברות שלנו כבר לא חותכות רק בשומנים, אלא מפסיקות גם פעילויות פיתוח שהיו אמורות להעמיד אותן בפוזיציה טובה יותר בשווקים עתידיים, ומפסיקות לפתח חלק מהטכנולוגיות החדשות שהיו אמורים להיות מקורות ההכנסה בני הדור הבא שלהן - כי זו מצוות השוק. כי אם לא יפעלו כך, לא רק שהשווי שלהן ייחתך, תהיה אף סכנה ממשית להמשך קיומן".
אז בפעם הבאה שעובדי הסטארט אפ X ישמעו כי החברה קיבלה השקעה יפה ממשקיע Y, אין בהכרח פירוש הדבר שהם עומדים לעבור למשרדים גדולים ומרווחים יותר. במקום זאת, הם עשויים למצוא את עצמם נפרדים מכמה פרצופים מוכרים, כי פיטורים היום עושים גם על בטן מלאה.
כשאת אומרת סבב - למה את מתכוונת?
אלון תבור
24.1.2001 / 8:46