המשטרה לא מיידעת עצורים על הזכות לפגוש סניגור ציבורי

מאת ברוך קרא

המראה הבא נפוץ בבתי משפט שלום בישראל: לאחר לילה ראשון במעצר, מגיע העציר, כבול באזיקים, נדחק אל תוך האולם הקטן והמיושן ומתיישב על הספסל. כמה שניות לפני שנכנס השופט כדי לדון בהארכת המעצר, נכנס הסניגור הציבורי, לוחץ את ידו של העציר שרואה אותו לראשונה. בשניות הספורות שנותרו לו עד הדיון, מספר העציר לסניגור כיצד הגיע עד הלום, ומתוך הדברים מנסה הסניגור לשכנע את השופט, שאין כל עילה להחזיק את מרשו במעצר.

המראה נפוץ למרות החוק המפורש, שקובע כי המשטרה צריכה ליידע מיד כל עציר, שעומד בתנאים מסוימים, על כך שהוא זכאי לייצוג של סניגור ציבורי. לכן, אם העציר זכאי לייצוג של סניגור ציבורי, הוא אינו אמור לפגוש אותו לראשונה בבית המשפט, לאחר לילה במעצר, אלא כבר ביום מעצרו. חובת הדיווח על זכות זו מוטלת על קצין המשטרה הממונה בתחנה.

מה שנראה ב-1998 כמהפכה בתחום זכויות העצורים, אז תוקנו התקנות החדשות בעניין הסניגוריה הציבורית, נראה כעת כנטל על תחנות משטרה רבות - תקנות שחוקרים מעגלים את פינותיהן. מצב זה הוליד דו"ח מפורט, מצורף למכתב כועס ששלח ראש הסניגוריה, פרופ' קנת מן, לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי.

לפני כמה חודשים הבחינו עורכי הדין של הסניגוריה הציבורית כי הם כמעט שלא מקבלים עוד פניות מהמשטרה לייצוג עצורים, בעיקר במחוזות תל אביב והמרכז. בבדיקה שקיימו בעניין הם גילו את הנתונים הבאים: בסוף 1998 ובמהלך 1999 רק 40% מהעצורים שיוצגו על ידי הסניגוריה במחוזות תל אביב והמרכז הופנו אליה על ידי המשטרה. כלומר, פחות ממחצית העצורים, שיוצגו על ידי הסניגוריה בהליכים משפטיים, קיבלו את הזכות לפגוש סניגור כבר ביום המעצר. מאז המצב רק הלך והידרדר - במהלך 2000, רק 26% מהמיוצגים על ידי הסניגוריה קיבלו את הזכות לפגוש את בא כוחם ביום המעצר; בחודשים האחרונים של 2000 ובינואר 2001, ממוצע הפניות מהמשטרה לייצוג עצורים היה רק 17%.

בכמה תחנות מצאה הסניגוריה זלזול מופגן בחוק: מתוך 29 העצורים שהוחזקו בינואר השנה בתחנה אזורית יפתח, ושיוצגו על ידי הסניגוריה, רק עציר אחד קיבל את זכותו לייצוג כבר ביום מעצרו; אף לא אחד מ-12 העצורים בתחנת נתניה, שיוצגו באותו חודש על ידי הסניגוריה, זכה לייצוג ביום המעצר; רק 6 מתוך 53 העצורים בתחנה אזורית איילון, שיוצגו באותו חודש על ידי הסניגוריה, קיבלו זכות זאת.

ברוב המקרים הללו השוטרים לא יידעו מיידית את העצורים בדבר זכותם לייצוג על ידי סניגור ציבורי; בחלק מהמקרים יידעו אותם, ואף נתנו להם למלא את טפסי הבקשה המיוחדים, אך לא העבירו אותם בזמן למשרדי הסניגוריה הציבורית, שפעילים עד חצות הלילה. בחלק מהמקרים הועברו בקשותיהם של העצורים שעות לאחר מעצרם.

אפיון נוסף לזלזול בתקנות הוא השימוש שעושים השוטרים בטפסי המעקב הישנים, ששונו ב-1998. מאז נכנסו התקנות החדשות, מוזכר בטופס גם יידוע העצור על זכותו להיות מיוצג על ידי סניגור ציבורי. מטרת הנוסח המחודש היא לתעד את ביצוען או אי ביצוען של חובות המשטרה החדשות. השימוש בטפסים הישנים, כתב מן למזרחי, "פוגע במינהל התקין וכתוצאה מכך בזכויות העצורים".

עד 1998 היו הקריטריונים לייצוג על ידי סניגור ציבורי מחמירים וכללו בין השאר את סוג העבירה. אולם, מאז הקריטריון היחיד הוא מעמדו הסוציו-אקנומי של העצור: אם משכורתו נמוכה מ-4,600 שקלים לחודש, הוא זכאי לייצוג של סניגור ציבורי.

כך התרחב באופן משמעותי מעגל הזכאים לסניגור ציבורי. במשטרה החלו להיערך ליישום התקנות, ובמקביל חלו שינויים בסדרי עבודתה של הסניגוריה: הופעל מנגנון של עורכי דין כוננים, שתפקידם להיפגש עם החשודים מיד עם מעצרם ובקשתם לייצוג; הורחבו שעות העבודה של הסניגוריה והוקמה מחלקת מעצרים, שפועלת מ-7 בבוקר עד חצות וכו'. "בהתחלה זכינו לשיתוף פעולה טוב מאוד", אומרים בסניגוריה הציבורית, "אך משום מה, שיתוף הפעולה עם המשטרה הלך והידרדר".

"איננו יודעים מהן הסיבות למצב חמור זה", כתבה בדו"ח עו"ד אושרה קנצפולסקי, סגנית בכירה לסניגורית המחוזית, "ייתכן שחוסר הדרכה מספקת, ייתכן שהקושי להשתחרר מהרגלים ישנים, וייתכן גם שהדברים נעשים בחלק מהמקרים מחשש שכניסתו של סניגור לתמונה תפריע לעבודת החקירה".

העצורים שלהם נועדו התקנות הם מיעוטי יכולת, ולרוב לא בקיאים בזכויותיהם. חוקרים במשטרה מודים שבעידן חוק המעצרים החדש, כשבתוך 24 שעות צריך לגבש עילה להארכת מעצר, נוכחות סניגור מקשה מאוד.

תגובת המשטרה: "הנחיות מחלקת החקירות בנוגע למתן הודעה לעציר על זכותו לפנות לבקשה להיות מיוצג על ידי הסניגוריה, וכן על החובה להעביר בקשות ללא דיחוי, הן ברורות מאוד ומוטמעות היטב ביחידות. ביום ראשון אמורה להתקיים פגישה בעניינים כלליים בין ראש מחלקת החקירות והתביעות ובין הסניגור הציבורי. בפגישה נבקשו לדווח על המקרים בהם לדעתו היו חריגות בנוגע ליישום ההנחיות, על מנת שייבדקו ויופקו הלקחים הנדרשים".

במחוז י-ם שומרים על התקנות

לא בכל מחוזות המשטרה עוברים על תקנות הסניגוריה הציבורית. במשרד המשפטים אומרים כי במחוז ירושלים, לדוגמה, נשמרות התקנות. קצין אגף החקירות במחוז, ניצב משנה שאול נעים, מקפיד על כך שהחוקרים יסבירו לעצורים על זכותם לייצוג ציבורי. גם במחוז הדרום נשמרות התקנות.

חוק הסניגוריה הציבורית יקר מאוד למדינה. במשרד המשפטים עובדים כ-50 עורכי דין בסניגוריה הציבורית, אך הרוב המכריע של התיקים מועברים לכ-700 עורכי דין פרטיים שנמצאים במאגר מיוחד שהוכן על ידי משרד המשפטים.