גוסינסקי: ניצחתי

מאת שרה ליבוביץ-דר

ולדימיר גוסינסקי משוכנע שהוא בלונדיני ענק עם בטן שטוחה, גבר שכל אשה מתאהבת בו מיד, "אבל כשאני מסתכל בראי אני נדהם", הוא אומר. "אני רואה את עצמי איך שאני, גבר בן 48 עם שיער שיבה, קומה ממוצעת וכרס. ואז יש לי שתי אפשרויות. אני יכול ללכת לחדר כושר ולצבוע את השיער, ואני גם יכול לשבור את המראה מרוב כעס. פוטין בחר לשבור את המראה".

כך מתאר גוסינסקי את המאבק בינו לבין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. תחנת הטלוויזיה שלו, NTV, היא המראה. התחנה מתארת את ההתרחשויות כפי שהן קורות. פוטין הוא הגבר שרוצה להיות בלונדיני גבוה ושרמנטי. במקום לשנות את המצב, אומר גוסינסקי, הוא החליט להרוס את התחנה.

בשבוע שעבר נחל גוסינסקי ניצחון במאבק הזה. בית המשפט העליון במדריד קבע שגוסינסקי לא יוסגר לרוסיה. חמישה חודשים הוא נלחם נגד בקשת ההסגרה. הוא חשש שאם יוסגר הוא ייכלא מיד ויירצח בכלא. החגיגה בביתו בסוטוגרנדה שבספרד היא כפולה. הוא שמח שניצח את פוטין ומרגיש שחייו ניצלו.

כמה שעות אחרי שעורך הדין הספרדי של גוסינסקי, דומינגו פלאזאס, קיבל לידיו במדריד את נוסח ההחלטה, התקבצו בביתו של גוסינסקי בסוטוגרנדה עובדים בכירים של מדיה מוסט, תאגיד התקשורת שלו. אל הבית, חצי שעה מגיברלטר, שעה נסיעה ממלגה, באה גם אמה של אשתו. היא חיבקה אותו בהתרגשות. גוסינסקי הסמיק. היא חנקה אותי, הוא אומר. הטבח מבשל במשך שעות ארוחות ענק. שרימפסים, מרקים, סלטים שונים, קציצות וצ'יפס זורמים לשולחן בחדר האורחים, המוקף קירות זכוכית ומשקיף אל בריכת השחייה הקטנה בגן הבית. מחוץ לבית ממתינים צוותי טלוויזיה ספרדים. השומרים בכניסה אינם מתירים לאיש להיכנס אלא אם קיבלו הוראה מפורשת לעשות זאת, וגם אז כל מבקר נבדק ותעודת הזהות נלקחת ממנו.

גוסינסקי, מתוח ונרגש, לא טרח להחליף בגדים. במשך יומיים הוא הסתובב עם אותה חולצה משובצת ומכנסי ג'ינס של ארמאני. הוא עונה לשלושה טלפונים סלולריים שמצלצלים בלי הפסקה. הוא לא סומך על המזכירה, הוא אומר, "וחוץ מזה, אם אשתי תתקשר ואני לא אענה, היא תתרגז". מישראל התקשרו לברך אהוד ברק, אביגדור ליברמן, נתן שרנסקי ושלמה בן-עמי. עיתונאים מכל העולם מתקשרים. הסי-אן-אן מקבל ראיון טלוויזיה בלעדי. הם עזרו לי בתקופה האחרונה, אומר גוסינסקי. "הבי-בי-סי נפגעו, אבל עבדתי בחודשים האחרונים צמוד לסי-אן-אן", הוא מסביר. עכשיו הם קוטפים את הפירות.

כתבת של ה"ניו יורק טיימס" באה ממדריד לשיחה קצרה. לצוות של הטלוויזיה הגרמנית הוא קובע ראיון. יש לו מסר להעביר לקנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, שתמך בו בחודשים האחרונים. רוב העיתונאים נדחים. גוסינסקי חסר סבלנות. עם כל צלצול טלפון הוא קם מהשולחן ומסתובב סביב הבריכה. במשך יומיים הוא צועד שעות סביב הבריכה, בצעדים קטנים, מהירים, הולך ומדבר בטלפון. כשהשיחה מתארכת הוא מתיישב על נדנדת העץ הקטנה, מתנדנד ומדבר. רוב השיחות מתנהלות ברוסית. לפעמים הוא מדבר באנגלית במבטא רוסי בולט.

בערב, אחרי שהמהומה נרגעת, הוא נשאר לבד בבית. את הבית בסוטוגרנדה, סביון של דרום ספרד, הוא קנה לפני כמה שנים כשמחירי הנדל"ן באזור היו נמוכים במיוחד. בשנים האחרונות המחירים האמירו, סוטוגרנדה התפתחה, יש שם מרינה גדולה וכמה מגרשי גולף שמושכים שחקנים מכל העולם. בתחילה זה היה בית נופש. באחרונה עברה משפחתו לגור שם.

לצדו בבית רק שניים מעובדיו: צבי חפץ, הנציג שלו בישראל, וולדימיר לנסקי, יהודי למחצה, מנהל שידורי הלוויין של גוסינסקי במוסקווה ומנהל אתר האינטרנט של מדיה מוסט. אשתו ילנה נסעה עם שני בניהם לחופשת צלילה באיי בהאמה. היא אשתו השלישית, לא יהודייה. את שתי נשותיו הראשונות, הוא אומר, הוא כבר לא זוכר.

מאשתו הראשונה יש לו בן אחד, איליה, בן 22, שלומד בקולג' בארצות הברית. כשהוא בא לכאן לחופשה, אומר גוסינסקי, הוא ביקש שאתן לו את אחת המכוניות שלי כדי שיוכל לנסוע ולבלות במרבלה הסמוכה. לא הסכמתי. "אני לא רוצה שהוא יגדל להיות נער זהב. אמרתי לו שישכור לעצמו מכספו מכונית קטנה. הוא צריך להבין שעליו לפתח את חייו בעצמו. עלי מוטלת האחריות רק לממן את החינוך שלו. לו היתה לי בת זה היה אחרת. בנים וגברים חייבים להיות קשוחים. בנות יותר קרובות ללב".

מאשתו הנוכחית יש לו שני בנים. הוא אוהב אותה, הוא אומר, והיא אוהבת אותו. היא אשה מלאת אנרגיה, ולמעשה היא זו שמנהלת אותו. "ככל שהגבר חזק יותר כך יש מאחוריו תמיד אשה שמנהלת אותו".

כוחות נסתרים

ההתרגשות הגדולה הופכת את גוסינסקי למיסטיקן. הוא שופע סיפורים משונים. למשל, הסיפור על הנסיבות שבהן קיבל בנו הצעיר את שמו. "אשתי עמדה ללדת את הבן השני, גרנו אז בלונדון. נולדתי במוסקווה, גרתי בלונדון, עכשיו אנחנו גרים בספרד, משפחה משונה. אני בינתיים הלכתי למסעדה יפאנית עם הבן הראשון שלנו, סטניסלב, ועם אמה של אשתי. פתאום סטניסלב שאל אותי מה יהיה שמו של התינוק. אמרתי לו שהוא הרי יודע שכבר החלטנו ששמו יהיה דניאל. אני רוצה שיקראו לו ולדימיר, אמר סטניסלב. אם לא תקראו לו ולדימיר, אתה והוא תמותו ביחד. על מה אתה מדבר סטניסלב, שאלתי אותו. אלוהים התקשר אלי לטלפון בזמן שישנתי ואמר לי את זה, ענה סטניסלב.

"הייתי די מבוהל. אלוהים, מוות, והתינוק עוד לא נולד. זה לא נעים. אחרי שאשתי ילדה הלכנו לבקר אותה. סטניסלב נעמד על יד מיטתו של התינוק ואמר שוב ושוב: שמך ולדימיר, שמך ולדימיר. לא ידעתי מה לעשות. ילנה היתה מדוכאת. התקשרתי לרבנים והם הציעו לי פתרון, לרבנים תמיד יש פתרונות כאלה. בדרכון הרוסי הילד רשום כולדימיר דניאל, ובדרכון הישראלי הוא רשום כדניאל ולדימיר".

מחר יום ההולדת של דניאל, הניצחון על פוטין זכה לתהודה עולמית, וגוסינסקי לבד בבית. המזכירה כבר הלכה, גם המלצר, הטבח והנהגים כבר ישנים. הבית הגדול ריק וחשוך. רק הבריכה והצמחייה העבותה בגן מוארים. גוסינסקי צופה בשידורי הטלוויזיה הרוסית. הוא צוחק וכועס על פי העניין, אין תחושת חג. להיפך. גוסינסקי נראה עייף, אול