מאז כניסתו לתפקיד בשנה שעברה, מקפיד מנכ"ל טאואר כרמל ורניה להישמע מפוקח למדי לגבי סיכוייה של החברה בתעשיית השבבים התחרותית. ואולם לאחר שהוסר האיום הפיננסי שהיה מעל טאואר בשנים האחרונות הקשות, ולנוכח הביקושים הנערמים בעולם לשבבים - ורניה נשמע אופטימי.
הדיונים על פרויקט שיביא את ייצור השבבים לישראל החלו בעיתוי בעייתי למדי בסוף שנות ה-90 - כשהכסף נראה היה זול. עד כה גבה מפעל השבבים של טאואר פאב2 השקעות של יותר ממיליארד דולר והפסדים כבדים, והפך את החברה למעין אופציה מסוכנת למדי על שוק השבבים. כעת, ורניה כבר מעט מסתייג מהגדרות מעין אלו.
"כיום, כשכולם מפוקחים אחרי התפוצצות הבועה, זו לא חוכמה להגיד שלא היה צריך להקים את הפרויקט. נכון שאם היו שואלים אותי כיום, אז איני יודע אם הייתי ממליץ למשקיעים להקים פרויקט כזה. ואולם ההחלטה התקבלה בזמנים אחרים, וכיום כשהבניין קיים ומייצר בשליש מהקיבולת שלו - זו כן השקעה טובה להמשך. כבר יש קונסנסוס שכדאי להמשיך ולהשקיע במפעל", אמר ורניה.
ורניה גם אופטימי למדי לגבי סוגיית החזר ההשקעה הגדולה של בעלי המניות. "ייתכן שלאורך זמן המפעל כן יחזיר את ההשקעה, אם כי כעת זה לא כל כך רלוונטי. בסופו של דבר אני מעריך שהפאב כן יחזיר את ההשקעה, כי כשהמפעל ייצר בתפוקה מלאה הוא יזרים מזומנים בקצב מטורף של 300-200 מיליון דולר בשנה", אמר.
המפעל החדש של טאואר מייצר פרוסות סיליקון בטכנולוגיה של 0.18 מיקרון ומטה. התעשייה כולה בנויה על כיווץ נמשך של השבבים, כך שמכל פרוסה ניתן יהיה להפיק יותר רכיבים, בעלויות זולות יותר, עם יכולות גבוהות וצריכת הספק נמוכה יותר. הטכנולוגיה של טאואר למעשה כבר יכולה להיחשב על ידי המתחרות הגדולות כמעט מיושנת, אלא שוורניה מסביר כי טאואר פשוט אינה משחקת אותו משחק כמותן.
"שוק ייצור השבבים מקיף 20-15 מיליארד דולר בשנה, והוא נשלט בידי ארבע ענקיות שמחזיקות במרביתו. מלבדן, יש עוד תריסר חברות כמו טאואר עם 1%-0.5% מהשוק. איננו יכולים להתחרות במירוץ הטכנולוגי של הגדולות, ולכן אנחנו מתמחים בנישות ייחודיות שלמובילות אין תמיד את הסבלנות להתעסק אתן. טאואר לא תהיה שחקן של שבבים מתקדמים למחשב או למכשירים סלולריים. מצד שני, הגדולות אינן יכולות תמיד להעניק את השירות שאנחנו נותנים. סאנדיסק, לדוגמה, הולכת על שטיח אדום אצלנו מהבוקר עד הערב. עם זאת, ל-TSMC הטייוואנית יש מאות לקוחות והיא תתקשה לעשות זאת", מסביר ורניה.
במקביל להקמת המפעל החדש עדיין מפעילה טאואר את המפעל הישן שלה (פאב1), שפועל בטכנולוגיה מיושנת למדי של 0.35 מיקרון. "יותר משליש הייצור העולמי עדיין נעשה בטכנולוגיות מיושנות כמו אלו של פאב1. כיום הוא עובד בניצולת מאוד גבוהה, והוא ימשיך להתקיים גם עוד 10 שנים. גם פאב2 יתקיים בתורו עוד 30-20 שנה", הוא אומר.
טאואר רשמה הכנסות של 27 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2004 והפסד נקי כבד של 38 מיליון דולר שנבע מההפחתות בגין המפעל החדש. ורניה מסביר כי ברבעון האחרון של 2004 תגיע החברה לרווח EBITDA חיובי (לפני ריבית, מס והפחתות) ועד סוף 2006 גם יגיע המפעל המוביל שלה לתפוקה מלאה.
מה שעשוי לסייע לטאואר לעמוד בכך הוא שוק השבבים שהחל להתעורר כבר לפני שנה ויותר מהקיפאון שאחז בו. מדד המוליכים למחצה של פילדלפיה מספר רק חלק מהסיפור עם עלייה של 24% בשנה האחרונה, וגם מנכ"ל אינטל קרייג בארט הסביר השבוע כי "נראה שתקופת המיתון בתעשיית השבבים הסתיימה".
לנוכח כל זאת מקווה טאואר לרכוב על גל הביקושים הנוכחי. "אנחנו בוחנים אפשרות להאצת הגידול בקיבולת של המפעל כי השוק חזק. רק לפני חצי שנה לקוחות לא הסכימו לדבר איתנו, בעוד כיום הם דורשים קיבולת. כשהלקוחות יראו גם EBITDA חיובי אז הם יידעו שהחברה יציבה", אמר ורניה.
לקוחות אלו כוללים חברות כמו צורן הישראלית או ESS וסאנדיסק האמריקאיות. צורן, לדוגמה, עובדת עם TSMC כמקור ראשון וטאואר כמקור שני. "גם אני במקום חברה גדולה יחסית כמו צורן לא הייתי בוחר בטאואר כיצרן ראשון, אבל בחברות קטנות ממנה זה לא המצב", הוא מסביר. כחלק מהאצת הפעילות גם מגדילה טאואר השנה את מספר עובדיה בכ-200 לכ-1,600 עובדים.
ואולם בוול סטריט עלו באחרונה חששות כי בעוד כשנה וחצי ויותר תהיה דעיכה בביקושים בשוק השבבים המחזורי. ניתן לראות את החששות האלו בירידות בחלק גדול ממניות השבבים, וגם במניית טאואר; זו גייסה 77 מיליון דולר בינואר 2004 לפי 7 דולרים למנייה, אך מאז נפלה ב-20%. "התמחורים כיום במגזר נמוכים מאוד. לדוגמה, גם SMI שהנפיקה השנה לפי 17.5 דולר נמצאת כיום מתחת ל-11 דולר. שוק ההון מסתכל על 2006 וחושש מירידה בביקושים. ואולם גם אם תגיע דעיכה, טאואר כל כך קטנה שהיא לא תרגיש את זה", מבהיר ורניה.