באולמו של שופט בית משפט השלום בתל אביב, דוד רוזן, מתנהל בימים אלה משפטם של חברת האחזקות דיסקונט השקעות ובכיריה; המשפט נמצא כעת בשלב שמיעת ראיות ההגנה, ומתנהל בהפסקות ממושכות מאוד בין ישיבה לישיבה, בגלל מספרם הרב של התיקים שבהם דן השופט רוזן.
על ספסל הנאשמים יושב מי שהיה מנכ"ל דסק"ש, דב תדמור, כמו גם מנהל הכספים והדירקטור לשעבר של דסק"ש, יוסף בוק; הדירקטור לשעבר מטעם ישקר, יעקב אשל והיועץ המשפטי והמזכיר של דסק"ש, עו"ד שלמה כהן.
על פי כתב האישום, בין 90' ל-95' גרמו הנאשמים להכללת פרט מטעה בדו"חות שנתיים ורבעוניים של שלוש חברות שהיו מסונפות לדסק"ש: ישקר וטכנולוגיית להבים, שבשליטת משפחת ורטהיימר, וחברת תפרון אחזקות. העונש המירבי על עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר. הארבעה מואשמים כי מנעו מהציבור מידע עסקי על חברת ישקר, וזאת באמצעות אי העברתו לבורסה ולרשות החברות.
בעלי השליטה בחברת ישקר - משפחת ורטהיימר - הביעו, כך על פי כתב האישום, אי שביעות רצון מהצורך להעביר לדסק"ש (שהחזיקה ביותר מ-25% מהון המניות של החברה) נתונים על רווחי הקבוצה, על מנת שאלה יפורסמו בציבור ויחשפו מידע עסקי וכלכלי בפני חברות מתחרות.
לכן, במחצית השנייה של 90', הגישה דסק"ש לרשות ניירות ערך בקשה לפטור אותה מחובת צירוף הדו"חות של החברות המסונפות; הרשות דחתה את הבקשה. בעקבות הדחייה, ממשיך כתב האישום, נפגשו הנאשמים ב-91', והחליטו להסתיר מהציבור את הדו"חות הכספיים של החברות המסונפות.
כהן, היועץ המשפטי של דסק"ש, אמר בחקירתו ברשות כי הסמכות להחליט ולקבוע כיצד לנהוג היתה נתונה באופן בלעדי בידי תדמור, המנכ"ל; כשנשאל מי קיבל את ההחלטה לנקוט במדיניות הכפולה - מסירת מידע לרשות לניירות ערך אבל לא לבורסה ולרשות החברות - השיב: "המנכ"ל, בוודאות המנכ"ל. דב תדמור הוא צנטרליסט, הוא רוצה לדעת מה קורה".
תדמור, בעל רישיון עריכת דין, הוא בן 72 כיום, ומשמש יו"ר קבוצת ישראל 10, שזכתה באחרונה במכרז לערוץ המסחרי השני; בחקירתו הראשית, בתשובה לשאלות סניגורו, עו"ד יגאל ארנון, סיפר כי חקירתו ברשות היתה טראומטית ביותר. הוא הוסיף כי בעת החקירה היה ב"בלאק אאוט", ולכן שכח פרטים רבים.
תחילה סיפר תדמור בעדותו בבית המשפט על הצלחתה של דסק"ש בניהולו; כשנכנס לתפקידו, סיפר, לפני 15 שנה, היה שווי כל המניות של דסק"ש בחברות השונות 50 מיליון דולר. כיום נאמד שוויה של דסק"ש ב-2 מיליארד. בין השאר היא מחזיקה במניות בסלקום, שופרסל, חברת נכסים ובניין וכו'.
בעדותו הרבה תדמור לספר על "הבלאק אאוט" שבו לקה בחקירתו ברשות, וגם על אופיו, שלא יאפשר לו לבצע דבר עבירה. כששאל ארנון את תדמור כיצד ייתכן שהיום, על דוכן העדים, הוא מדבר על דברים שונים באופן נחרץ, כאשר בחקירתו ברשות לא זכר אותם, אמר: "זו שאלה שאני חי איתה כבר שנתיים, מאז החקירה. אין יום ואין לילה שאני לא שואל את עצמי את השאלה.
"נחקרתי ברשות ניירות ערך כשהייתי בן כמעט 70, אחרי 45 שנות עשייה. חצי שנה לפני הפרישה, הואשמתי בעשיית עבירה; מעולם לא נחקרתי. בשבילי זו היתה טראומה קשה מאוד. קיבלתי בלאק אאוט מוחלט".
"איך זה שדברים שהיו לטובתך, כמו העמדה של ורטהיימר, לא זכרת?", שאל ארנון. "אני לא זכרתי מכיוון שלא זכרתי", ענה תדמור. "היתה לי מה שנקרא תדהמה. עכשיו, לאחר שהוגש כתב האישום, קראתי את ההודעות של חברי לעבודה (הנאשמים האחרים - צ"ה), שהם בעיני אנשים שעבדתי איתם בצורה הכי חברית, ואני יודע שהם אנשים ישרים. אין לי שום סיבה לא לקבל את מה שהם אומרים.
"אבל דבר אחד ברור - אני לא נתתי שום הוראה לעבור על החוק. אם מישהו היה אומר שמה שאנחנו עושים זו עבירה על החוק, לא הייתי אומר לעבור על החוק. לא יכול להיות, אני הרי לא מתאבד שיעי. זה לא ייתכן מבחינת המצב הנפשי שלי".
"עו"ד שלמה כהן", המשיך ארנון ושאל, "הוא אחד הנאשמים, והוא אומר שהוא אמר לך במפורש שמה שאתה עושה הוא לא חוקי". "לא", ענה תדמור. "אני כבר אמרתי, לא ייתכן ולא יכול להיות ששמעתי מלה כזו שזה לא חוקי. במובן שלי בהוויה שלי, בעשיית הדברים שאני עשיתי במשך עשרות שנים, בשמירה על החוק שהיא בעשרות חברות שבהן הייתי דירקטור, אני לא מסוגל לעבור עבירה. לא מסוגל לעבור על החוק".
כששאל ארנון את תדמור מה היה קורה אילו היה כהן אומר לתדמור שמדובר בעבירה, אמר תדמור: "אז לא היינו עושים, או שהיינו מחפשים חוות דעת משפטית אחרת. אין ספק, זה לא יכול להיות".
"אבל עו"ד כהן", המשיך ארנון והקשה, "אומר שבסוף אותה שיחה הוא שאל אותך האם אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות, ועל זה ענית כי 'צריך גם להגן החברה ובעלי מניותיה'. מה אתה אומר על המשפט הזה?".
"היות שאני לא זוכר את השיחה", השיב תדמור, "אני לא יכול להגיד אם זה נאמר או לא. אבל המלה הזאת להגן על החברה, זה התוכן של החברה. זה יסוד הקיום של החברה, שצריכה להגן על בעלי מניותיה".
"אז יכול להיות שאמרת דבר כזה?", שאל ארנון; "יכול להיות", ענה תדמור. "אבל אם זה נאמר, זה על מנת להגן באופן חיובי על בעלי המניות. כל מה שנעשה זה בשביל להגן על החברה ובעלי המניות, ולא להטעות. אם לא היינו מקבלים את המאזנים, היינו מטעים את בעלי המניות".
תדמור נחקר ברשות ארבע פעמים; אחת החקירות נפתחה סמוך לשעה 9:00 בבוקר; בשעה 11:00 ניתנה לו הפסקה של 20 דקות. בשעה 12:00 ניתנה לו הפסקה נוספת של 10 דקות, ובשעה 13:00 ניתנה לו הפסקת אוכל של שעתיים וחצי. בשעה 6:40 הסתיימה החקירה, אחרי הפסקה של עוד 20 דקות. האם חקירה כזו, שאלה התובעת, עו"ד אילנה מודעי, את תדמור, אינה חקירה נינוחה?
"לגמרי לא", השיב תדמור. "ההפסקות לא היו הפסקות של טיולים. השאירו אותי בחדר, הכניסו שומר, לא נתנו לי להתקשר בטלפון. כל פעם שהחוקרת יצאה מהחדר, הכניסו שומר. אי אפשר לצאת מהחדר. גם הביאו אותי באישון לילה".
"למה לא אמרת לחוקרת", שאלה מודעי, "במהלך כל אחת מארבע החקירות שלך, שאתה בבלאק אא
לא מסוגל לעבור עבירה
הארץ
29.4.2001 / 10:40