עוברים מפיטורים לפנסיה מוקדמת

מאת חיים ביאור

מיתון, צמצום בפעילות העסקית, סגירת קווי ייצור, שינויים מבניים, מיזוגים, פרישת עובדים (כפויה או מרצון) - מושגים אלה מאפיינים את מצבן של יותר ויותר חברות במגזר העסקי. ובכל זאת, יחסי העבודה במגזר העסקי-פרטי לא זועזעו; כמעט שאין אסיפות מחאה, ואת השיבושים הקשים אפשר לספור על אצבעות יד אחת.

הרגיעה הזו הושגה בעקבות היחלשות כוחה של ההסתדרות במגזר העסקי, אך בעיקר בגלל השימוש הגובר בפרישה מוקדמת לפנסיה - אמצעי שהיה נפוץ בעבר בעיקר במגזר הממשלתי והציבורי, בצה"ל ובתאגידים הביטחוניים שבבעלות המדינה.

מדובר בפרישת עובד הנמצא - לכל המוקדם - בסוף שנות ה-40 לחייו, והפך למעמסה כלכלית על החברה. בעקבות הפיטורים, החברה המפטרת תמשיך לשלם מקופתה לעובד הפורש סכום חודשי בשיעור קבוע משכרו האחרון, עד שימלאו לו 65 שנה. בגיל זה האיש הופך לפנסיונר "רשמי", מפסיק לקבל את התשלומים מהחברה, ובמקומם מתחיל לקבל גמלה חודשית מקרן הפנסיה שבה הוא חבר.

הסכמת ההנהלות של החברות הפרטיות לפרישת חלק מעובדים המיועדים לפיטורים לפנסיה מוקדמת, כאשר יתר העובדים המפוטרים נכללים במסלול פיצויים חד פעמיים, מגבירה את הסיכוי שוועדי העובדים ישתפו פעולה עם ההנהלה ביישום תוכנית ההבראה.

יותר ויותר חברות פרטיות מסכימות לכלול בהסכמים הקיבוציים סעיף בעניין פרישת עובדים לפנסיה מוקדמת. רק בחודשים האחרונים היו כמה דוגמאות לחברות פרטיות שהסכימו לפרישת עשרות עובדים לפנסיה מוקדמת: צינורות המזרח התיכון, אי.סי.איי טלקום, תדיראן מוצרי צריכה, אמפא, צים ונראה שגם חיפה כימיקלים.

עם זאת, אופציית הפרישה התקציבית המוקדמת נוגעת עדיין רק למיעוט מקרב העובדים הפורשים בחברות הפרטיות. המגזר הממשלתי-ציבורי - משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, אוניברסיטאות, הסוכנות היהודית, ההסתדרות - וגם הבנקים, הם המובילים בתחום הפנסיה התקציבית המוקדמת.

בשירות המדינה וברשויות המקומיות יוצאים מדי שנה אלפי עובדים לפנסיה תקציבית מוקדמת, חוץ ממאות המפוטרים המקבלים פיצויים חד פעמיים. יש עובדים הזוכים להיכלל במסלול פנסיה תקציבית מוקדמת הנחשב נדיב והקרוי 40/10"". התנאי לכך הוא שהם פוטרו מעבודתם (לא פרשו מרצונם), מלאו להם 40 שנה, והם צברו ותק של 10 שנים לפחות בעבודה.

במצב שבו החבות של המדינה לכלל גמלאיה מגיעה ל-200 מיליארד שקל, אנשי אגף התקציבים באוצר סבורים שמסלול "40/10" - המעודד לעתים עובדים במגזר הציבורי לגרום לפיטורי עצמם כדי שיזכו לפנסיה קבועה בגיל צעיר יחסית - שערורייתי.

בספטמבר 96' ניסה יוסי קוצ'יק, אז הממונה על השכר באוצר, לשנות את הנוסחה ל-55/15. בעקבות השינוי המוצע, עובד במגזר הציבורי שפוטר יהיה זכאי לפנסיה מוקדמת רק אם מלאו לו 55 שנה והוותק שלו היה 15 שנה, כך שמספר הזכאים לפנסיה תקציבית מוקדמת היה קטן משמעותית, וקופת המדינה היתה חוסכת עשרות מיליוני שקל בשנה. ואולם ההסתדרות התנגדה נחרצות, האיגודים המקצועיים איימו בשביתה - ויוזמת קוצ'יק נפלה.

הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, אומר שהשימוש באופציית הפרישה לפנסיה תקציבית מוקדמת הולך וגובר. לדבריו, לפחות בשירות המדינה, מבין כלל הפורשים לגמלאות, %55 יוצאים לפנסיה מוקדמת. שיעור היוצאים לפנסיה מוקדמת גדול במיוחד בקרב אנשי כוחות הביטחון (צבא, משטרה) והמורים. ביתר חלקי המגזר הציבורי, הפורשים לפנסיה בגילאי 59-40 הם על פי רוב בעלי השכר הגבוה יחסית.

לטענת רכלבסקי, הגידול במשקלם של הפורשים לפנסיה מוקדמת נובע מכך שתהליך הפיטורים כרוך בהצבת קשיים רבים מצד ועדי העובדים. לדבריו, מהרגע שבו ההנהלה מודיעה על הצורך בפיטורי עובדים ועד שמסתיימים הדיונים על תנאי הפרישה - עובר זמן רב, לעתים חודשים. באותה עת העובד ממשיך לקבל שכר מלא למרות שעבור החברה הוא מיותר.

"בכמה חברות, בעיקר בבנקים, תהליך הפיטורים כולל בתוכו מנגנון בוררות או ועדה משותפת להנהלה ולעובדים האמורה להחליט על הרשימה השמית של העוזבים. זה תהליך מורכב, המביא למסקנה שלעתים עדיף לחתוך עניין במהירות יחסית ולהוציא את העובדים שההנהלה אינה מעוניינת בהמשך שירותיהם לפנסיה מוקדמת", אומר רכלבסקי.

לדבריו, לוועדי העובדים קשה בדרך כלל לעקל את בשורת ההנהלה בנוגע לפיטורי עובדים במסגרת תוכנית הבראה. לעומת זאת, כאשר ההנהלה אומרת שכחלק מההתייעלות הנדרשת עובדים יוצאו לפנסיה מוקדמת, לוועדים קל יותר, פסיכולוגית, לשתף פעולה עם ההנהלה. כך נוצר סיכוי לשמירת יחסי העבודה הטובים בחברה.

נציבות שירות המדינה, בשיתוף עם הממונה על השכר באוצר, גיבשה באחרונה תוכנית לפרישה לפנסיה תקציבית מוקדמת של 1,000 עובדים, מתוך 45 אלף עובדי שירות המדינה. "הפרישה המוקדמת תאפשר לרענן את כוח האדם במשרדי הממשלה, ובעיקר זה אמצעי לצמצום משרות, על ידי ביטול ההתקן של העובד הפורש לפנסיה", אומר רכלבסקי.

לדבריו, כל פורש לפנסיה תקציבית מוקדמת שגילו 60-50 שנה, זכאי גם ל"מענק עידוד פרישה" חד פעמי בסך 30-20 אלף שקל, בהתאם לוותק, בצירוף 6-2 משכורות כ"הסתגלות". לדברי רכלבסקי מדובר בהטבות מוצדקות.

"מדובר בעובדים מבוגרים שסיכוייהם למצוא עבודה אחרת בשוק הפרטי נמוכים מאוד, ולא רק בתקופות של אבטלה", הוא אומר. "וגם אם הם ימצאו עבודה, ספק אם השכר בה יהיה ברמה לה הורגלו בעת עבודתם במגזר הציבורי". עם זאת, רכלבסקי טוען שההוצאה הכספית הכרוכה בפרישת עובדים אלה לפנסיה מוקדמת, מחזירה את עצמה בתוך שנתיים, לכן לקופה הציבורית זה כדאי.

רכלבסקי אינו בטוח שההתרחבות בשימוש באמצעי של הוצאת עובדים לפנסיה מוקדמת תימשך. "ייתכן שדווקא לאחר שנעשה שימוש גובר באמצעי זה, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות יחושו מחסור בעובדים מקצועיים ובמנהלים, ואז שיעור הפורשים לפנסיה מוקדמת יירד", הוא אומר.

ראש הרשות לכלכלה ולחברה בהסתדרות, אפרים זילוני, אומר שרעיון פרישת עובדים לפנסיה מוקדמת צמח בעת המשבר הגדול בקונצרן כור, שהיה אז בבעלות ההסתדרות וח