הסקרים המצביעים על קיומם של 850 אלף משתמשי אינטרנט מהיר בישראל עשויים לבשר על המהפכה הקרובה במפת התקשורת - מהפכת הדיבור באינטרנט. הטכנולוגיה אינה חדשה וקיימת כבר קרוב לעשור. אלפי עסקים ומאות אלפי משתמשים פרטיים מיישמים אותה בדבקות. אבל בשוק ההמוני משמש עדיין האינטרנט בעיקר לתקשורת חזותית וגם למשיכה או דחיפה של קבצי קול.
האפשרות להשתמש באינטרנט כמוביל תקשורת טלפונית פתוחה רק כאשר הצדדים לקו מחוברים ברציפות לאינטרנט ואינם צריכים לחייג כדי להגיע לרשת. לכן היה צורך לחכות ל"מאסה קריטית" של משתמשים מחוברים תמידית כדי לממש את הפוטנציאל. התרחבות מעגל המשתמשים איפשרה לחברות קטנות יחסית להציע למשתמשים פרטיים בישראל תוכנות ושירות המאפשרים התחברות לכל מקום בעולם, באמצעות האינטרנט, תוך עקיפת קווי התקשורת הקיימים ותעריפי הזכיינים לשירות בינלאומי.
העיקרון פשוט: האינטרנט הוא קו תקשורת פתוח תמידית לתקשורת נתונים. טכנולוגיית העברת הקול על גבי האינטרנט (VoIP) מאפשרת להפוך את הקול ל"חבילות" של תקשורת נתונים, ולשגר אותן ליעד הרשום עליהן, כלומר לכתובת האינטרנט של יעד השיחה. כאשר מגיעות החבילות ל"יעד" הן מפוענחות לאותות קול ומאפשרות את קיום השיחה.
הטכנולוגיה פותחה לפני יותר מעשור על ידי חברת ווקלטק הישראלית, אך נהפכה במהירות לנחלת כל יצרני מערכות התקשורת. היא סבלה ממחלות ילדות, היא משתפרת במהירות, אך עדיין נחשבת טובה פחות מטכנולוגיית המתגים המסורתית.
כמעט כל חברות התקשורת משתמשות בטכנולוגיית הקול על גבי אינטרנט בצורה זו או אחרת, על אף שעיקר התקשורת ממשיכה להתבסס על טכנולוגיה מסורתית. חברות הכבלים בישראל מתכוונות להקים רשת המבוססת לחלוטין על טכנולוגיית קול על גבי אינטרנט, באמצעות מערכות שיירכשו, ככל הנראה, מחברת נורטל.
השימושים הנפוצים בטכנולוגיית הדיבור על גבי האינטרנט הם בעסקים, המשתמשים בה כדי להפוך את רשת תקשורת הנתונים הפנימית לרשת טלפונית פנים-ארגונית, כמעט ללא השקעה נוספת. משתמשים פרטיים רבים מנצלים תוכנות דיבור על גבי האינטרנט כדי לדבר עם משתמשי אינטרנט אחרים, בעיקר בחו"ל, ללא עלות שיחה בינלאומית.
שימושים אלה פוגעים אמנם בהכנסותיהן של בזק ושל חברות השיחות הבינלאומיות, אך הפגיעה מוערכת כמזערית. אלה אינם תחליפים לטלפון ולמרכזייה בינלאומית, היכולים לקשר מנויים לכל נקודה בעולם ללא צורך בחיבור אינטרנט.
ואולם מה קורה כאשר חברה מסחרית מציעה שירות שיחות בינלאומיות העוקף את הרשתות המסורתיות במחיר נמוך במיוחד. מבחינה טכנית זהו שירות פשוט: החברה המסחרית מציבה במקום כלשהו בעולם נתב, המקבל את שיחות האינטרנט מהמנויים, השיחות מועברות באמצעות האינטרנט למדינה אליה רוצה המנוי לחייג, משם בממשק מקומי (Gateway) לרשת הטלפונים המקומית ומשם למנוי הטלפון בבית. עלות השיחה כולה היא כעלות שיחה מקומית בארץ היעד, בעוד שאת המעברים הבינלאומיים עושה השיחה כ"נוסע חופשי" על גבי רשת האינטרנט.
מחיר השיחה ברשת המקומית נמוך בדרך כלל מהמחיר שהיתה הרשת המקומית גובה לו "ידעה" שמקור השיחה מחו"ל; שיחות המגיעות מחו"ל מחויבות ב"דמי השלמת שיחה" הגבוהים בדרך כלל ממחיר שיחה מקומית.
חברות מסחריות יכולות להציע את עצמן גם כמפעיל שיחות מקומי, מתחרה לבזק, ולקיים רשת טלפונית בין משתמשי אינטרנט מהיר. האיום על רשתות הטלפונים הביא ללחץ של החברות על הרשויות לפקח על השימוש בטכנולוגיה החדשה באופן שיגביל את השימוש המסחרי.
כל עוד היה מדובר במשתמשים פרטיים שהשתמשו בה כדי לשוחח ביניהם, לא מצאו הרשויות סיבה להתערב, שכן אין הבדל מהותי בין שיחת קול לבין שיחה בדואר אלקטרוני או תוכנת מסרים מיידיים כמו "יאהו מסנג'ר" או "ICQ".
במרבית מדינות העולם עדיין לא הוסדרו מרבית השאלות הכרוכות בפיקוח. אחת הבעיות היא שהטכנולוגיה מאפשרת לספק השירות להציב את מערכותיו בכל מקום על גבי כדור הארץ. תיאורטית ומעשית יכולה חברה סעודית, למשל, להציע שירותי תקשורת בתוך ישראל, תוך תחרות בבזק. ספק אם מכתב תקיף מטעמו של מר אורי אולניק, מנכ"ל משרד התקשורת, ישכנע את המפעיל הסעודי לשנות את דרכיו.
אבל אפשרות זו אינה מרפה כמובן את ידיו של אולניק, המבטיח חגיגית שבמשרד התקשורת מתקיימים דיונים בסוגיה ובקרוב תגובש מדיניות רשמית. ההסדרה תחסום, ככל הנראה, אפשרות של הכבלים להתחרות בבזק באמצעות מרכזיית "קול על גבי האינטרנט" ותחייב חברות המעבירות קול על גבי האינטרנט לשלם "דמי נגישות" לבזק על שיחות נכנסות.