דו"ח מבקר המדינה מעלה שורה של ליקויים בקבל החלטות בחברת לור"ם - החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה, שבבעלות מדינת ישראל (95%) ועיריית לוד (5%), הכוללות בין היתר ניגודי עניינים בקבלת החלטות, ואי דיווח של המנכ"ל אז ויו"ר הדירקטוריון על פעולות שונות שנעשו בשם החברה.
בנובמבר 95' נתן מינהל מקרקעי ישראל ללור"ם הרשאה לתכנון ולפיתוח של משבצת הקרקע של אחד המושבים. בדצמבר 98' רכשה לור"ם את זכויות המושב במשבצת הקרקע. רכישת זכויות המושב יצרה אצל לור"ם מצב של ניגוד עניינים: מצד אחד הפכה לור"ם לבעלת עניין בחלק ממשבצת הקרקע, ומצד שני היה עליה לשמש זרוע של מינהל מקרקעי ישראל בתכנון ובפיתוח של משבצת הקרקע.
מנכ"ל לור"ם ויו"ר הדירקטוריון שחתמו מטעם לור"ם על העסקה עם המושב, לא בחנו היבטים משפטיים וכלכליים של השפעת העסקה על ההרשאה מהמינהל, הם גם לא התייעצו עם המינהל קודם לביצוע העסקה למרות שבהסכם בין לור"ם למושב נקבע כי רכישת הזכויות במושב מותנית באישור המינהל. עקב כך, ביטל מינהל מקרקעי ישראל את ההרשאה ללור"ם. המשמעות ללור"ם היתה הפסד ביצוע עבודות הפיתוח במשבצת הקרקע בהיקף ניכר. בדיקת המבקר העלתה כי המנכ"ל לא דיווח לדירקטוריון על ביטול ההשראה מהמינהל כמתחייב, ועל משמעויותיו.
בדיקת המבקר העלתה עוד כי מנכ"ל לור"ם נשא ונתן עם ועד המושב והציע מחיר של 8.5 מיליון דולר, בלי שערך קודם לכן בדיקה שמאית ובדיקה עסקית כלכלית. בדיקה שכזו היתה מעלה, שמלבד תשלום של 8.5 מיליון דולר היה על לור"ם לשאת בעוד 2.6 מיליון דולר הוצאות מימון, כפי שחישב בדיעבר חשב לור"ם.
רק בדיעבד, בסמוך לסוף דצמבר 98' ביקש המנכ"ל בדיקה עסקית ראשונית. הדו"ח שקיבל המנכ"ל כלל פגמים מהותיים. לפי הדו"ח, אם מתקנים פגמים אלה ומפחיתים גם את הוצאות המימון, הרי ששווי זכויות המושב שרכשה לור"ם מסתכם בכשישה מיליון דולר. מנכ"ל לור"ם בחר שמאי מקרקעין אחד, ללא הליך של בחינת הצעת חלופות וללא אישור של ועדת היועצים של הדירקטוריון כמתחייב מנהלי החברה. עוד התברר כי ברקע ההתקשרויות של החברה עם השמאי היתה היכרות מוקדמת בינו ובין מנכ"ל לור"ם, כחברים בסניף של אותה מפלגה. כחצי שנה לפני מינויו של המנכ"ל כמנכ"ל לור"ם חתם השמאי, עם חברי מפלגה נוספים, על מכתב תמיכה במנכ"ל לור"ם לתפקיד יו"ר הסניף. עוד התברר, כי במועד שבו לור"ם העסיקה את השמאי על בסיס תשלום חודשי, הזמין המנכ"ל מהשמאי (בתשלום) הערכת שווי של דירה פרטית בבעלותו לצורך מכירתה.
על פי ההסכם בין לור"ם לבין המושב היה על לור"ם לשלם תשלום ראשון בסך 2 מיליון דולר, בתוך 60 יום מיום חתימת החוזה, כנגד בטחונות מהמושב. לור"ם שילמה למושב את הסכום האמור, בלי לקבל מהמושב בטחונות להבטחת הסכום.
מנכ"ל לור"ם לא הביא לידיעת הדירקטוריון את העסקה המתגבשת, אף שעסקת רכישתה של הקרקע מהמושב היתה מהותית, מיוחדת ושונה מרוב העסקות שלור"ם נוהגת לעשות, הן בהיקף שלה, והן בסוג הקרקע וקרקע חקלאית.
שלושה ימים בטרם חתם המנכ"ל, יחד עם יו"ר הדירקטוריון, על ההסכם עם המושב לרכישת זכויות המושב, הוא רכש, מאדם פרטי, בית במושב. לצורך כך, היה עליו לקבל את אישור ועדת הקבלה של המושב. עצם העובדה שהתכנסה שהתכנסה ועדה בהרכב של שלושה חברים אשר מייצגים את המושב, שיש לו אינטרס בפירות העסקה עם לור"ם, והמועמד - המנכ"ל - היה צריך למלא שאלון ולעמוד בקריטריונים שנקבעו, יש בה טעם לפגם. המנכ"ל גם לא דיווח על כך לדירקטוריון.
מבקר המדינה: שורת ליקויים בקבלת החלטות בלור"ם - החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה
ענת ג'ורג'י
30.6.2004 / 0:00