ושוב דו"ח חמור

מינהל מקרקעי ישראל החליט שלא לקיים את ההסכם עם משפחת דנקנר על הפשרת הקרקעות בעתלית ואילת

זאת בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה; הקרקעות הן חלק מהבטחונות שהעמידה משפחת דנקנר לצורך רכישת המניות בגרעין השליטה בבנק הפועלים

בתגובה להתייחסות הביקורתית של מבקר המדינה להסכם שהושג בשנת 1996 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברות בנות של חברת תעשיות מלח, בקשר עם שינוי ייעוד הקרקעות עליהם ממוקמים מפעלי החברות הללו, בעתלית ובאילת, מסרה אורטל צבר, דוברת מינהל מקרקעי ישראל, כי "אין בכוונת מינהל מקרקעי ישראל ליישם את ההסכם שנחתם בשנת 1996 בין המינהל לחברות המלח, כל עוד לא יאושר הסכם זה על ידי היועץ המשפטי לממשלה ועל ידי מועצת מקרקעי ישראל".

ראשיתה של פרשה זו בגל העלייה הגדול שהחל בראשית שנות ה-90, בעקבותיו נאלץ מינהל מקרקעי ישראל להתמודד עם הצורך בהעמדת מלאי גדול של קרקעות זמינות לבנייה, בלוח זמנים מהיר. בהתאם לכך החל המינהל לקדם תכנון של חטיבות קרקע באילת ובעתלית במסגרת שתי תוכניות אב: תוכנית אב לעתלית לפיתוח לצורכי תיירות ומגורים (30 אלף יחידות דיור) תוכנית אב אילת-אילות, המייעדת קרקע למגורים (12 אלף יחידות דיור), לתיירות ולמסחר.

הקרקעות בעתלית ובאילת, עליהן מתוכננות לקום יחידות הדיור, מוחכרות לחברות בנות של חברת תעשיות מלח לישראל , הנמצאת בשליטת משפחת דנקנר. בחודש יוני 1996 נחתם בין המינהל לבין החברות הבנות של תעשיות מלח מסמך שכותרתו "עקרונות להסדר מקרקעין לחברות המלח", ועניינו זכויות הצדדים בקרקעות הללו, בעקבות שינוי הייעוד המתוכנן בהן. בין היתר, הוסכם בין הצדדים כי בתמורה לפינוי מפעלי המלח, יקבלו חברות המלח זכויות בכל אחד מהמתחמים - עתלית ואילת - שיבטאו 40% מזכויות הבנייה בקרקע המפונה, כך שחברות המלח יוכלו ליהנות מעליית ערכן של הקרקעות עקב שינוי הייעוד.

כמו כן, נקבע כי המינהל וחברות המלח יתכננו במשותף את הקרקעות במסגרת תכניות האב, ויישאו בעלויות התכנון כפי חלקם בזכויות, וכי חברות המלח תשאנה בעלויות הפינוי. החברות לא התחייבו לשלם סכומי כסף נוספים למינהל תמורת הזכויות. בנוסף, המינהל התחייב להקצות לחברות קרקע חלופית בחכירה, לצורך העתקת מפעלי המלח, תמורת תשלום דמי חכירה כמקובל.

לפי שומה שנערכה ערב ההסדר באזור החוף הצפוני באילת, לשומה שנערכה על פי בקשת חברות המלח, שינוי ייעודן של קרקעות אלה למגורים צפוי היה להקנות להן זכויות בשווי של כ-43 מיליון דולר. אומנם, למשרד מבקר המדינה לא הומצאה שומה מקבילה לאזור עתלית, אולם על פי הנתונים הנכונים לאותה עת, מניחים במשרד המבקר, כי שווי הזכויות הכולל שחברות המלח אמורות היו לקבל על פי ההסדר נע בין 80 ל-90 מיליון דולר.

יצוין, כי ככל הידוע, שימשו הקרקעות הללו כבטחונות להלוואות שנטלה חברת תעשיות מלח מבנק לאומי לצורך רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים , ביחד עם קבוצת אריסון.

במשרד מבקר המדינה מציינים כי ההסדר עם חברות המלח הוא בהיקף כספי ניכר ונוגע לשטח קרקע גדול. הביקורת שנערכה ע"י משרד המבקר העלתה ליקויים בתהליכי העבודה שליוו את המו"מ עם חברות המלח ובסדרי קבלת ההחלטות במוסדות המינהל.

במשרד המבקר סבורים כי בהסדר ניתנו לחברות זכויות במקרקעין החורגות בשיעורן ובהיקפן מהנהוג במינהל בעסקות אחרות הנעשות עקב שינוי ייעודן של קרקעות - עירוניות או חקלאיות; כל זאת בלי שהמינהל בדק כראוי מה הן זכויות חברות המלח באותן קרקעות כדי לקבוע מהו ההסדר הנאות שיש להציע להן, ובלי לנתח כראוי את כדאיות התנאים שעליהם הוסכם.

בעניין הפיקוח על פעולות המינהל בכל הקשור להסדר, מציין המבקר כי למרות ייחודו של ההסדר, הוא לא הובא לאישור מועצת מקרקעי ישראל. לדעת מבקר המדינה, מן הראוי להפיק את הלקחים הכלליים כפי שהם עולים מדו"ח זה בדבר סדרי עבודת מינהל מקרקעי ישראל והפיקוח של מועצת מקרקעי ישראל עליו.