בשנים 1988-2002 הצטמק חלקו של המעמד הבינוני בישראל מן ההכנסה ברוטו של כל משקי הבית ב-25% - מ- 27.9% מכלל ההכנסות ל-21% ב-2002. רוב ההפסד היה למעמד הגבוה.
נתונים אלו עולים מבדיקה שנערכה על ידי מרכז אדווה, על סמך סקר הכנסות משקי הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עוד עולה כי בשנים שנבדקו היקף המעמד הבינוני מכלל משקי הבית בישראל הצטמק ב-15% - מ-33% ל-28.1% מכלל משקי הבית.
מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, אומרים כי נתוני הדו"ח מצביעים על התגברותו של הקיטוב החברתי-כלכלי בישראל, כאשר המעמד הבינוני נשחק בין המעמד העליון שחלקו בעוגת ההכנסות גדל והולך, ובין המעמד התחתון, שהיקפו גדל משנה לשנה, אך הוא מחזיק בידיו בחלק קטן מן העוגה.
עוד מציינים מחברי הדו"ח כי הצטמקות המעמד הבינוני איננה תופעה אוניברסלית. מהנתונים עולה כי בשוודיה, נורבגיה, גרמניה, צרפת, הולנד וקנדה, גדל המעמד הבינוני בתקופה של מאמצע שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90. במדינות בהן נרשמה ירידה בהיקפו של המעמד הבינוני מכלל משקי הבית, מופיעות מלבד ישראל גם ארה"ב אוסטרליה ובריטניה.
המעמד הבינוני הוגדר כמשקי הבית שהכנסתם מצויה בין 75% ל-125% מן ההכנסה החציונית של משקי הבית בישראל. בהגדרה זו נכללו משקי הבית שהכנסתם החודשית נעה בין 8,008 שקל ל-13,344 שקל; על פי גבולות אלה, המעמד הבינוני התפרס על פני העשירונים 4 עד 7.
במרכז אדווה מציינים כי הצטמקות דומה נחשפה גם במשקי הבית שהכנסתם מצויה בין 75% ל-125% מן ההכנסה הממוצעת, לעומת החציונית, של משקי הבית בישראל. בהגדרה זו נכללו משקי הבית שהכנסתם החודשית נעה בין 10,561 שקל ו-17,586 שקל; ועל פי גבולות אלה, המעמד הבינוני מתפרס על פני העשירונים 5 עד 8.
כאשר בודקים את נתוני המעמד הבינוני על פי אלו שהכנסתם מצויה בין 75% ל-125% מן ההכנסה הממוצעת, עולה כי בשנים 1988-2002 המעמד הבינוני בישראל הצטמק בשיעור של 19%, מ-32.9% ל-26.6% מכלל משקי הבית, ומרבית משקי הבית שאבדו לו הצטרפו למעמד הנמוך. באותה תקופה הצטמק גם חלקו של המעמד הבינוני בעוגת ההכנסות בשיעור של 20%, מ-32.2% מן העוגה ל-25.7%, כאשר רוב ההפסד היה למעמד הגבוה.