רשם העמותות יבקש לפרק את בית"ר ירושלים; דדש משך מכספי העמותה 6 מיליון שקל "ללא אישור"

רשם העמותות יפנה לבית המשפט בבקשה לפרק את עמותת קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, וישקול אם להגיש תביעות אישיות ולהטיל אחריות אישית על בעלי תפקידים בעמותה, ביניהם מי ששימש בעבר חבר הנהלה, משה דדש.



זאת, בעקבות פרסום דו"ח החוקר המיוחד שמינה הרשם לפני יותר משנה וחצי, כדי לחקור חשדות לפעילות לא תקינה בעמותה. בנוסף הועבר דו"ח החקירה למשטרה, לרשויות המס, ללשכת עורכי הדין ולהתאחדות לכדורגל, כדי שישקלו פתיחת חקירה פלילית או הליכים פורמליים נוספים המתבקשים לאור ממצאי הדו"ח.



באוקטובר 2002 מינה רשם העמותות, עו"ד עמירם בוגט, את עו"ד רובי בכר כחוקר מיוחד, לאור החשדות לאי סדרים שהתגלו בעמותת אגודת הספורט בית"ר ירושלים. בימים האחרונים הועבר הדו"ח לרשם העמותות, ואתמול הוא החליט לאמצו על מסקנותיו.



"מדו"ח החקירה עולים ממצאים חמורים באשר להתנהלות העמותה והפועלים מטעמה", כתבה עו"ד אביטל שרייבר, סגנית הרשם. "ספרי החשבונות של העמותה לא שיקפו את המצב החשבונאי הנכון בו העמותה היתה מצויה. הגורמים הרלוונטיים בעמותה לא לקחו חלק בתהליך קבלת ההחלטות בה".



ביולי 1999, במסגרת העסקה שכונתה "עסקת בית וגן", מכרה העמותה את מגרש האימונים שלה לחברה בשם "נאות בית וגן בע"מ", תמורת 27 מיליון שקל. נקבע שהמכירה עצמה איננה פסולה, אולם "נותרו תמיהות" באשר להליך המכירה. על פי פרוטוקול הישיבה, המכירה אושרה ללא מתנגדים, אולם חבר עמותה העיד בפני החוקר כי התנגד למכירה ואף הביע עמדה זו בישיבה.



בניגוד להסכם, העבירו הנאמנים לידי העמותה סכומי כסף גבוהים, ובסמוך להעברת הכספים נטל דדש, "באופן חד צדדי, על דעתו וללא נטילת אישור מטעם מוסדות העמותה המוסמכים", יותר משישה מיליון שקל מחשבון העמותה, במספר מועדים מיוני עד אוקטובר 1999. מורשי החתימה היו אז דדש ואהוד פרידמן. האחרון העיד כי "לא ידע כיצד התגלגלו הכספים לידי דדש".



במארס 2000 שלח דדש מכתב, שבו נטען כי העמותה חייבת לו יותר משני מיליון דולר בשל חובות שלטענתו מקורם עוד בשנות ה-70. הרשם קובע כי כונסה ישיבה "ללא סמכות וללא רשות", ולמרות שהיתה בלתי חוקית, הוחלט להעביר את תביעתו של דדש לבוררות אצל ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט. באותו החודש ניתן על ידי אולמרט פסק בוררות שתמציתו ויתור הדדי על תביעות, אולם הפשרה הושגה למעשה מחוץ ללשכתו של אולמרט, "מבלי שנערכה בדיקה רצינית של טענות דדש ומבלי שהוצג תיעוד ראוי המבסס אותן".



החוקר קבע כי "במהלך הפסקה קצרה בבוררות סגרו המשתתפים, באופן שנראה לא רציני ולא אחראי, פשרה של מיליוני שקלים מכספי העמותה, שהובאה לאישור כפסק בורר". "פסק הבורר" הובא לאישור ועדת הביקורת של העמותה, וגם כאן "הדיון התנהל בצורה מתמיהה".



למרות השתתפותו של דדש בדיון בעניין הנוגע לו אישית, לא היה המניין הדרוש בוועדה. החוקר קבע כי פסק הבורר בטל, ודדש חייב להחזיר את הכספים שלקח מהעמותה, בסך 5.2 מיליון שקל (לאחר קיזוז יתרה מסויימת שהיתה רשומה לזכותו בעמותה).



מאוחר יותר נחתם הסכם בין העמותה לבין חברת "כ.ש.ב.ז ירושלים אחזקות וניהול", שהעביר לחברה את כל זכויותיה, הכנסותיה, זכויות השליטה וחובותיה של העמותה. הזכויות הוענקו לה גם ביחס לעבר, אולם היא התחייבה לנהל את העמותה רק ממועד חתימה ההסכם. במאי 2000, לאחר שהאסיפה הכללית של העמותה אישרה את ההתקשרות עם קבוצת גד זאבי, נחתם הסכם בין "כ.ש.ב.ז" לבין קבוצת זאבי, באותם תנאים של ההסכם בין העמותה לבין "כ.ש.ב.ז", אולם "באופן תמוה, העמותה נטלה על עצמה לשלם גם את חובות כ.ש.ב.ז", כותב הרשם.



במקביל נחתם הסכם נוסף, בין זאבי לדדש, שעל פיו יקבל דדש שכר חודשי של אלף דולר בגין שירותי ניהול שיעניק לעמותה, וכן הלוואה בסך 720 אלף דולר. אולם כעבור ימים אחדים הודיעה קבוצת זאבי לדדש כי היא "אינה עומדת" על פירעון ההלוואה. דדש טען בפני החוקר כי לא קיבל את הכסף. יום לאחר שקבוצת זאבי ויתרה לדדש על החזר ההלוואה, נחתם הסכם נוסף עם קבוצת זאבי, שרוקן למעשה מתוכן את התחייבות קבוצת זאבי להתאחדות לכדורגל, התחייבות שלפיה נטלה על עצמה קבוצת זאבי את חובות העבר של העמותה. כעבור שבועיים נחתם הסכם נוסף - "סודי" - שבו נקבע כי הצדדים מתחייבים שלא לגלות את דבר קיומו לעמותה, וכן הסדר אחר לעניין התמורה שקבוצת זאבי התחייבה לשלם. בסעיף ההמלצות, מלבד הבקשה שתוגש לפרק את העמותה והעברת הראיות לגורמי החקירה המוסמכים, קבע הרשם כי "לאור ממצאי החקירה ולאור התנהלות הגורמים הרלוונטיים באופן שסירבל והאריך את החקירה", יחויבו משה דדש והעמותה בהחזר %80 מעלות החקירה - סך 140 אלף שקל