המפקח יראה ויחליט

מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו מרדכי שקלאר מאמין שערוץ 2 משפיע על בני הנוער יותר מאשר משרד החינוך. הוא אפילו אמר זאת לשרת החינוך לימור לבנת, כשנפגש אתה. הלהט והכנות שבהם שקלאר מדבר על כך אולי מסייעים להבין מדוע הרשות נוקטת מדיניות של מעורבות עמוקה כל כך בשידורי הערוץ.



בשנה האחרונה התערבה הרשות כמה פעמים בשידורים של הגופים הנתונים לפיקוחה - ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי - ובעקבות זאת התעורר דיון ציבורי סוער. בין המקרים הזכורים: מניעת שידורו של סרט התעודה "החווה הסינית - ראשומון" בערוץ 2 ביום הזיכרון, בעקבות לחץ מצד משפחות שכולות; ההחלטה לחייב את ערוץ 10 להצמיד פסיכולוג לשידור הסדרה "המורדים"; השעייתו של נתן זהבי לשבוע מ"רדיו ללא הפסקה" לאחר שהשתלח בח"כ יאיר פרץ; וההחלטה לנזוף בעורכי התוכנית "אקזיט" ולדרוש מהם למתן את הקו הוולגרי של התוכנית.



שקלאר רואה בעצמו שליח ציבור שתפקידו לעצור תהליך של וולגריזציה, מסחור גס ודחיקת קבוצת מיעוט אל מחוץ לשיח. הגישה שלו שונה בתכלית מזו השולטת בגוף המרכזי השני בתחום הפיקוח על שידורי הטלוויזיה בישראל - מועצת הכבלים והלוויין, המפקחת על ערוצי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין.



יו"ר המועצה, עורך דין יורם מוקדי, אמר לאחרונה בכנס "גלובס" לתקשורת ומדיה: "חרתנו על דגלנו שלא להתערב בתכנים, ואם כן - אז ביד רועדת. המסר שאנו מעבירים לעובדינו הוא - אנחנו רואים עצמנו נאורים, אבל מחר אולי יישבו פה אנשים אחרים, ולכן אעדיף תמיד לתת לתכנים גבוליים להיות משודרים ולהותיר את הבחירה בידי הצופים". לדבריו, "אכן יש לנו מחלוקת חריפה עם הרשות השנייה בעניין זה".



המתיחות בין מועצת הכבלים והלוויין לבין הרשות השנייה, עניין ידוע בשוק הטלוויזיה אך מוכר פחות לציבור הרחב, מורגשת מעט יותר בזמן האחרון. היא אינה רק מאבק של יוקרה וכוח, אלא משקפת ויכוח מהותי: איזו גישה משרתת טוב יותר את האינטרס הציבורי - פיקוח ליברלי, המסתפק בקביעת מסגרת פעולה כללית ומתמקד במספר השעות שחברות הכבלים והלוויין צריכות להפיק בז'אנרים שונים, מבלי להכתיב טעם וערכים; או פיקוח בשמם של ערכים מוגדרים, כגון חינוך לדמוקרטיה וציונות, עיסוק בפריפריה וקידום התרבות העברית.



מפלצת רגולציה



הביקורת על שקלאר באה לא רק מצד זכייניות הערוצים המסחריים, שיש להן אינטרס לנגח את הרשות ולצמצם את מעורבותה. עם המבקרים נמנים כיום גם נציגים של יוצרי הטלוויזיה ובעלי תפקידים בעבר ברשות. הרשות השנייה, אומרים המבקרים, נהפכה ל"מפלצת של רגולציה": גוף גדול, מסורבל ועתיר תקציב, שמרבה לקבוע כללים ותקנות בניסיון להשפיע על מה שישודר על המסך, אך אינו אוכף אותם בהצלחה. בפועל, אומרים המבקרים, משמשת הרשות צינור להעברת אינטרסים של קבוצות לחץ, באמצעות חברי המועצה, בשיטת "תן וקח" בין הרשות השנייה לזכייניות.



"הכל מתנהל שם בדילים", מספר גורם המכיר מקרוב את הנעשה ברשות. "אין דבר שהוא לא 'דיל', בנוסח 'תן לנו קצת יותר זמן פרסומות וקבל קצת יותר תוכניות יהדות'".



מארק רוזנבאום, חבר הנהלת איגוד המפיקים ויו"ר האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה, משמיע דברי ביקורת חריפים. לכאורה, רוזנבאום, כמפיק ישראלי, אמור היה דווקא לחזק את ידי הרגולטור, שאחת ממטרותיו המוצהרות היא לעודד את היצירה הישראלית. אך לא כך הוא המצב. לטענתו, הרשות השנייה לא עומדת בדימוי שלה כגוף המגן על האינטרס הציבורי. לדבריו, הרשות כושלת באכיפת התקנות המסורבלות שהיא עצמה קבעה, ואינה מצליחה לחייב את הזכייניות בהשקעה כספית ראויה בז'אנרים היקרים שמצמיחים את היצירה המקורית המשמעותית - דרמה ותעודה.



"כל ההתעסקות של הרשות בתכנים כביכול והרצון להגן על הציבור באים במקום העיסוק בדברים האמיתיים - מכסות לז'אנרים עליונים ולתוכניות ילדים ונוער", הוא אומר. "שם תפקידם האמיתי. הכללים היום כל כך מסורבלים, שהרשות אינה יכולה לאכוף אותם. יש החלטות רשמיות של חברי המועצה, וכשמגיעים ליישום ניתנות הנחות על ידי מנגנון הרשות, ואיש אינו מוצא את הידיים והרגליים. יש תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כללי הרשות השנייה נהפכו לדבר תיאורטי בלבד. במציאות, תוכנית אחת נספרת לזכיין גם כדרמה, גם כ'ספיישל' וגם כתוכנית דת. הוחלט שיופקו סרטים של שעה וחצי לטלוויזיה וזה לא קרה. בטקס פרסי האקדמיה השנה בקטגוריה של דרמות בודדות אין לערוצים 2 או 10 אפילו מועמדות אחת. כנראה הרבה יותר קל לדבר גבוהה גבוהה על תכנים, במקום לדבר על כסף שהזכייניות צריכות להשקיע".



הטענות על פיקוח לא יעיל נשמעו גם מהזכייניות. "יש בכללי הרשות השנייה סרבול גס שמעיד על עודף רגולציה", אומר מנהל התוכניות של טלעד, חיימון גולדברג. "בז'אנר הדוקומנטרי לבדו יש סעיפים המגדירים מכסות לתוכניות, לסרטים מיוחדים, לסדרה היסטורית, הגבלה על הכרה בתוכניות אוכל ועוד ועוד. מעמודים ספורים של כללים בתחילת הדרך הגענו לספר עב כרס שצריך דוקטורט כדי להבין אותו".



תקציב של 99 מיליון שקל



להגנתה של הרשות השנייה ייאמר כי ההבדל בינה לבין מועצת הכבלים והלוויין אינו נובע רק מתפישתו של בעל תפקיד זה או אחר, אלא הוא מעוגן בחוק. חוק הרשות השנייה נותן לחברי מועצת הרשות מנדט להשפיע על תכנים, והערכים הרצויים אף מופיעים בחוק, למשל: "טיפוח אזרחות טובה", "שידורים להקניית השכלה" "קידום הבנה ושלום" וכו'. חוק התקשורת שמכוחו פועלת מועצת הכבלים והלוויין הוא כללי הרבה יותר, מתוקף נגישותם הפחותה של ערוצי הכבלים והלוויין.



בשנים הראשונות לקיומו של ערוץ 2 מילאה הרשות השנייה תפקיד חשוב בעיצוב האופי של השידור המסחרי בישראל, ואולם תפקיד זה היה אמור להצטמצם עם תחילת שידורי ערוץ 10 המתחרה, ועם ריבוי הערוצים שמציעים הכבלים והלוויין. בפועל, נראה כי קרה דווקא תהליך הפוך. בשנת הפעילות הראשונה, 1994, היה תקציב הרשות השנייה 26.5 מיליון שקל. הוא הלך וגדל בהתמדה מדי שנה וכיום הוא לא פחות מ-99 מיליון שקל. הסיבה המרכזית לכך היא העלייה במספר הגופים